המשקולת

״״אני עוד אוהבת אותו, באמת,

אני יודעת שאם תשמעי את הסיפור שלי לא תביני למה ואיך, אבל באמת שעוד אוהבת…״

ואז היא ישבה לגולל בפני בדמעות שלא הפסיקו לזלוג, איך בלי משפחה, שזרקה אותה מהכפר בגיל צעיר, היא גידלה את עצמה.

בכוחות עצמה סיימה לימודים גבוהים, עבדה בכמה משמרות שרק יכלה באחד מבתי החולים, כדי לגדול, להתפתח, להתחזק. וכל הזמן הזה רק חלמה על משפחה משלה על עוגן וביטחון.

הראשון שהגיע והראה חום, זכה בליבה ובידה.

וככה מצאה עצמה נשואה לאדם כמעט זר, עימו הביאה שלושה ילדים לעולם והזרות נשארה.

ניכור, ריחוק, הפרדה בכסף, בחיים, באהבה. ״אפילו השינה שלנו בנפרד, תחת אותה קורת גג,אבל לחוד״.

״אז מה את רוצה?״ שאלתי.

״אני אוהבת אותו, אבל מבינה שהוא המשקולת שלי. הוא משקולת כלכלית כי אני מממנת הכל. משקולת רוחנית, כי הוא פשוט מוריד אותי, מזלזל, מתנהג כאילו הכל מגיע לו ותאכלס אין שם כלום עבורי. ומשקולת אנרגטית, במקום לעוף עם החיים, להתחזק, להתעצם, אני עוד יותר מעורערת, מפוחדת ולמעשה כל הזמן הולכת אחורה.

אני יודעת שאני צריכה לשים לזה סוף ולהתגרש, רק חייבת ביטחון.

חייבת לדעת בדיוק מה יהיה, איך מה אקבל, מה לא, מה ישאר לי בטוח…״

המילה בטוח על כל הטיותיה חזרה ללא הפסקה.

״אין בטוח יקירה, כל מי שיגיד לך אחרת פשוט יוליך אותך שולל. אבל בהחלט יש טוב יותר- טוב יותר ממה שקורה עכשיו עתיד טוב יותר מצב כלכלי טוב יותר קשר טוב יותר אנרגיה גבוהה וטובה יותר את זה בוודאות אפשר להשיג לך״.

מתחילות ….