סלחתי, נשבעת לך

הטלפון שקדם לכל אחת מהפגישות היה כמעט זהה.
האישה היא זו שהתקשרה אצל כל אחד מהזוגות וביקשה לתאם מפגש עבודה לצורך הכנת הסכם “הכל כמעט מוסכם ביננו, זה יהיה ממש פשוט”.

פשוט זה לא היה אצל אף אחד מהם.

היה ברור מלכתחילה ששניהם הגיעו ממקום כואב ופגוע אבל כל זוג סיים את המפגש אחרת: האחד עם הסכם ביד והשני … אתם כבר בטח מנחשים.
כוונה אמיתית ורצון אמיתי באמת להגיע להבנות – זה כל ההבדל ביניהם!

שרית וחיים הם זוג שנשוי 14 שנים, הורים לשני ילדים קטנים מאזור המרכז, מנהלים אורח חיים מאוד נוח, הרבה בזכות משפחתו של חיים שהיתה נדיבה אליהם במהלך השנים. שניהם עובדים, שרית במשרה חלקית “כי הבית זה כל עולמי” הדגישה שוב ושוב.

שרית היא זו שהחליטה לסיים את הנשואים “זה כבר ממזמן לא זה” ציינה בשקט. “נשארתי, ניסיתי ,היינו בטיפול זוגי ארוך, עשיתי כל מה שאפשר כדי לא לפרק, כי כל הזמן כולם מסביב עשו לי ייסוריי מצפון. זהו! לא חיה יותר בשביל אחרים! עכשיו אני ושכולם יסתדרו” הדגישה. כאילו מנסה להוכיח לחיים ולי כמה היא רצינית בכוונתה להתגרש.

ראיתי איך כל מילה שלה שוגרה כמו חץ מורעל לליבו של חיים, כמה כאב היה על פניו, כמה שהוא עוד לא שם, חשבתי לעצמי.

כל נושא שהגענו אליו לצורך הסכם הגירושין שלהם, טופל ביסודיות וככה התקדמנו נושא אחר נושא. עד שלפתע, כאילו משום מקום, חיים קפץ מהכיסא, הטיח אגרוף בקיר וצעק בקולי קולות “לא!”

לא היה כל קשר בין התגובה לנושא המשפטי שבדיוק עמד על הפרק. היה ברור שחיים התעורר וגילה שהוא באמת משתף פעולה לצורך סיום נישואיו!

מפה התקדמנו שני צעדים קדימה והלכנו צעד אחד אחורה. מצאתי עצמי מבררת בעדינות וערנות מה מסתתר מאחורי כל התנגדות שלו ומפצחת אותה לאט לאט כמו שמטפלים בפירוק פצצה מורכבת: אתה מרגיש שזה אפשרי, אבל מודע לרגישות ולסכנה בכל רגע, אם תגיד מילה לא נכונה או תעשה תנועה מיותרת…

בסוף הגענו לסיום ההסכם, נשארה להם נקודה אחת לברר בבית וסיכמנו להיפגש שוב כעבור שבוע.

שבוע אחרי, נפגשנו לפגישה מאוד עניינית ומקדמת, שרית עשתה כמה וויתורים והכל הסתיים ממש על סף חתימה.
שלחתי אותם שוב לדרכם והבטחתי לשלוח ההסכם ערוך ומסודר במייל “יישאר לכם רק לחתום ולהגיש לבימ”ש” הדגשתי.

לא חלפה שעה מהרגע שכפתור ה”SEND” במחשב שלי נלחץ לשיגור המייל אליהם וההודעות קפצו בהיסטריה במכשיר הטלפון שלי: “הוא משוגע! פסיכי! את לא מאמינה! פתאום חטף טרפת, צורח פה, מנפנף בהסכם וקורע אותו מול עיני”!!!
“הוא לא בשל עדיין” עניתי לה, “ראינו את זה לאורך כל הדרך, איך הוא זיגזג, הוא לא ממש שם, ושנגמרו התירוצים שלו ולא נותר עוד למה להתנגד בהסכם עצמו, יצא המרצע מהשק והוא פשוט השתולל ללא סיבה קונקרטית אך עם הסבר מאוד ברור, הוא לא שם”.

הצעתי שיגיעו אלי לעוד פגישה, הנחתי שאדם שטורח להגיע, לשבת ולשלם על עוד מפגש, לא מתכוון להגיע סתם. ואז במפגש פרונטלי נוסף שכזה, אולי אפשר יהיה לבדוק בעדינות איך כן עוזרים לו להתגבר ולהתמודד עם כאב הפרידה, ולהוביל אותם לחתימה בטוב ולא בקרבות ארוכים, כואבים, ויקרים בביהמ”ש.
להפתעתי הוא רצה להגיע איתה לעוד פגישה.

חיים ישב מולי, הצהיר שוב ושוב בין בכי לצעקות, בין תוכחות כלפי שרית להצהרות אהבה, שהוא לגמרי בשל להיפרד “אני מתעקש להתגרש!” צעק פעם אחר פעם, אבל הלב לא הוביל אותו לחתימה.

“סלחתי לה על הפירוק, סלחתי לה על התחושה של הניצול, התחושה שהיא השתמשה בי וזרקה, סלחתי לה על הכל, נשבע לך” אמר בכאב.

הסתכלתי על שרית, היא החזירה לי מבט חכם ומבין, לא היה צריך להגיד עוד משהו. הוא לא בשל, הוא לא באמת סלח. הוא כל כך עמוק בכאב ובאשם שאין פה שום כוונה אמיתית לחתימה.

סרבתי להמשיך, שלחתי אותם לדרכם עם הסכם מוכן במייל אבל חוסר הלימה בין הצהרותיו של חיים למעשיו.

לעומתם, גל ואורן ישבו אצלי שעתיים בדיוק, שעתיים שבתומן הם יצאו עם הסכם שלום בית לחילופין גירושין, אחרי שגל הצהירה שנמאס לה מהבגידות והפלירטוטים של אורן, מהעובדה שהיא מרגישה שהיא מגדלת עוד ילד קטן בבית, מכך שאורן רק מבזבז כספים כל היום ולא ממש מרוויח משהו ושהיא המבוגר האחראי היחיד בבית.

“אבל…..” את הבעת הכעס על פניה של גל אחרי שמנתה את רשימת התוכחות שלה כנגד אורן, החליפה לפתע הבעה רכה ואוהבת “אני עוד אוהבת את האידיוט הזה” חייכה והביטה בו בעיניים מאירות.
“גם אני”, אורן ענה מיד “מת עליה! מטורף! אני אחתום על הכל להוכיח לה את זה!” הצהיר ברגש.

תוך שעתיים הם יצאו עם הסכם שלום בית לעבודה משותפת על הזוגיות בתחום האמון הן הכלכלי והן הזוגי ונספח שהוא הסכם גירושין מלא לכל דבר ועניין, במידה ומשהו מהם יחליט שזה לא עובד יותר מבחינתו.
“זהו, סלחתי” היא מחייכת לעברי “נשבעת לך סלחתי ואם האידיוט עוד פעם ייפול, הוא יודע מה המחיר” גל חייכה נפנפה בהסכם החתום וקרצה לאורן.
אורן בתגובה הדביק נשיקה מצלצלת על לחייה של גל ומשהו בתוכי התרחב, כן, היא לגמרי סלחה….

תהליך סליחה אמיתי הוא כמו תהליך אבל. צריך לעבור את כל השלבים בלי קיצורי דרך כדי להגיע לסליחה אמיתית מהלב.
זה מתחיל בלסלוח לעצמי מבפנים, מחילה כנה אינה אומרת שהסכמתי למעשה הפגיעה, אלא רק שאני לא עוסקת בזה עם עצמי יותר, מפסיקה לאכול את עצמי מבפנים ופשוט…. מתקדמת.

בסליחה יש כח עצום, פרדה מאנרגיה מרעילה ומזיקה, שחרור אמיתי ותחושת עוצמה.

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *