כשהחזקתי את התסקיר ביד כמעט בכיתי יחד איתה: "שני ההורים הם הורים מתפקדים הילדים אוהבים את שניהם לכן אני ממליצה על זמני שהות שווים" חתמה העובדת הסוציאלית לסדרי דין תסקיר משלים באורך של 8 עמודים.
8 עמודים בהם פירטה כמה ההורים לא מסתדרים ביניהם, 8 עמודים בהם תיארה "קונפליקט בעצימות גבוהה גם אחרי שלוש שנים של פרידה", 8 עמודים שכל כולם זועקים את הצורך בטיפול, בשינוי ובטח לא את המסקנה השבלונית כל כך -משותפת!!!
מי שקורא אותי פה קבוע, כבר בטח מכיר ויודע מה עמדתי לעניין ילדים, עד כמה אני בעד הורים פעילים יחד עבור ילדיהם, משמורת משותפת וקשר הורי מקדם ומועיל.
אבל לא תמיד, לכל כלל יש יוצא מהכלל והפעם המקרה זעק: לא הגיוני להמליץ על משמורת משותפת לשני ילדים בגיל הנעורים, אחד מהם עם צרכים רפואיים מיוחדים, שעברו כמעט הכל בקשר החולה של הוריהם.
שלוש שנים קודם לכן, בפרידה, ההורים ערכו ביניהם הסכם וקבעו שיחלקו הורות משותפת, רק שקביעות לחוד ומימוש לחוד.
האב נטש זמן קצר אחרי כדי "לעשות לעצמו סדר בראש", אותו "סדר" לקח לו כמעט שנה, אותו סדר ארע בעקבות העובדה שבנו גילה שהוא גונב ממנו כסף עבור הימורים, אותו סדר שגרם לו לחזור אחרי זמן כה רב, חמוש בדעות חדשות ועמדה אחרת לעניין הורות ויחסי אב לילדיו.
הוא החליט שחייבים להרפות, לשנות גישה. "ילדים הם חברים וכך יש להתנהג עימם, לא לדרוש, לא להלחיץ וחלילה, לא להעניש".
לימודים- לא חובה!
שיעורי בית ומבחנים- שאמא תתמודד עם זה!
לקחת חלק במטלות הבית- אין צורך, למה?!
עונשים- מי בכלל צריך להעניש, שבבית של אבא תמיד חוגגים?!
והיא, היא נטרפה, אחרי ששנה היא זו שגדילה, חינכה, פרנסה לבד כי הוא לא חושב שצריך לעזור ולשלם מזונות. הרי מה זה שנה לגדל לבד ילדים ואח"כ להיכנס כשנוח לתמונה?! למה להתקטנן על כסף.
שהבין שהיא כבר קורסת כלכלית, וצפה את תביעת המזונות שעומדת להגיע ממנה, שינה גישה- הוא הגיש נגדה סעד דחוף למשמורת מלאה והעברה לאלתר של הילדים אליו.
הוא טען בלהט עד כמה היא אמא מסוכנת ומזיקה לילדים ובמילים פשוטות- פסיכית!
פה היא ביקשה שאני אכנס לתמונה.
נכנסתי בכל הכח, לא ראיתי בעיניים.
כשאני יושבת לכתוב טענות במקרים שכאלה, האצבעות טסות לי על המקלדת כמו בהתקף אמוק. לאחר מכן בדיון בבימ"ש – השופטת נאלצה לעצור את הדיון מספר פעמים, ולא רק בגללם…. לא ראיתי בעיניים. כמה חוצפה יש לבן אדם להכפיש את אם ילדיו שגידלה אותם לבד ולבקש תחת שקרים והשמצות קשים, את ילדיו תוך ניתוקם מאמם.
הוחלט לבקש תסקיר, המתנו, בינתיים התחילה הקורונה, וגם אז הוא הודיע לה שבגלל התפקיד שלו (תפקיד רפואי שבו הוא במגע עם אוכלוסיה גדולה) הוא מעדיף שהילדים יישארו אצלה.
פתאום אמא לא משוגעת, לא מסוכנת, כשנוח אפשר להשאיר את הילדים אצלה לעוד שנה, ולעבוד בשקט, לחיות בשקט, לא לשלם שקל, ואם פעם ב….מתגעגעים, אפשר לראות בכיף את הילדים , כי אתם בוודאי זוכרים: אצל אבא רק נהנים!
הוא היה מסיט אותם נגדה משתמש במניפולציות זולות שיכולות לעבוד רק על ילדים קטנים ותמימים והיא… שוב נטרפה.
כך חלפה כמעט שנה נוספת שהיא גידלה אותם לבד, פה כבר הגשנו תביעת מזונות זמניים והיא לפחות קיבלה קצת תמיכה כספית ממנו.
פסיקת המזונות הזמניים נגדו בכלל העירה את המפלצת ממקומה הנוח, והוא שוב יצא לסבב של הכפשה, הסתה ובעיקר ניזכר שיש לו ילדים ולקח אותם אליו בתדירות קצת יותר גבוהה.
וכשאצל אבא כל כך כיף מי בכלל רוצה לחזור לאמא לחינוך לכללים – למה?!
אז הגיע התסקיר השני, אותו תסקיר שגרם לה כמעט להתמוטטות.
תסקיר שלא מובן כיצד ניתן על ידי עו"סית שליוותה אותם שלוש שנים. אותה עו"סית שהרי נחשפה לקשר המעוות ביניהם. מה לעזאזל גרם לה לחשוב להמליץ על הורות משותפת? איך בכלל אפשר להוציא המלצה כזו לפועל כשההורים לא מתקשרים, כשמתרחשת הסתה, כשביהמ"ש הורה על פי בקשתנו כבר מלפני חודשים על בדיקת מסוגלות הורית שלא נערכה כי ברור שהוא לא עשה.
אבל הוא כבר עדכן את הילדים שארזו והודיעו לה שהם יחליטו מתי הם חוזרים.
תשחררי אותם, אמרתי לה, תגידי להם שאם זה באמת מה שהם רוצים, את לא תעמדי בדרכם, שתינו יודעות הרי מה יקרה….
היא אמיצה ומספיק בטוחה בעצמה ובקשר שלה עם ילדיה ושיחררה.
הם כמובן הודיעו לה חד משמעית שלהם מתאים לעבור לגור אצל אבא, אבא הוא כייפי, אבא הוא קול….
הם עברו ותוך שעות הוא הכניס הודעה לביהמ"ש על העברת משמורת! למה להתאפק? למה להתנהל בשיקול דעת?
24 שעות אחרי הם חזרו, גם הם הבינו מהר מאוד שכיף הוא זמני. ללא איזון, ללא מחויבות, הקפדה וסמכות הורית, אין לילד יציבות וודאות. ובסופו של דבר כולנו הרי זקוקים לכך, בעיקר ילדים.
רק הוא עוד לא הבין.
ביום שהוא ישכיל להבין זאת, לעבוד על כך ולהשתנות, בטוח שטובת הילדים תהא לחלוקת זמני שהות שווה בין ההורים, עד אז- שיגדל!
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
יש לי דוד, איש נדיר ומיוחד, פסיכיאטר מוכר ומוערך שלפני המון שנים, במפגש חברתי בחצר ביתו באחד הישובים המבוססים במרכז אל מול חבריו הרופאים נעמד מאחוריי הניח את ידו על כתפי והודיע בקול החלטי :
Hi EVERYONE, PLEASE MEET GALI, SHE IS A LAWYER AND SHE IS A BITCH!"
כמעט שנחנקתי
אני זוכרת שאת ההלם החליפה במהירות תחושת עלבון צורב.
אני? ככה להציג אותי בפורום כל כך נחשב? בפני אנשים שמעולם לא הכירו אותי?
הוא התנצל מאז הרבה, הסביר שמבחינתו זה כבוד שרק רצה להחמיא.
שנים לקח לי להבין.
אז כן , אני גלית, אני עורכת דין ושצריך אני גם ביץ'!
אם ביץ' זה לא לראות בעיניים ולקחת כל תיק אישי
אם ביץ' זה לחשוב תמיד יצירתי עבור הלקוח
אם ביץ' זה ללכת עד הסוף שצריך גם שקשה ובלתי אפשרי-
מודה באשמה I AM A BITCH !
