ארבע שנים אחרי שאור התגרש הוא חזר אלי לפגישת ייעוץ.

"התגעגעת?" שאלתי בחצי חיוך.

"תמיד, אבל הייתי שמח לבקר בנסיבות יותר נעימות", ציין ופניו מסגירות את שפיו עומד לספר.

"היא לא מרפה, ארבע שנים אחרי והיא לא ממשיכה הלאה. אני עדיין בגיהנום.

גם ככה ההליך שלנו היה ארוך ומכוער בזכותה.

חשבתי שיספיק לה, שהיא שפכה כבר את כל הרעל.

אבל מסתבר שאין לשנאה ולייצר הנקמה שלה סוף.

יהלי כבר בת שבע. את יודעת כמה שאני אוהב וקשור אליה.

יהלי אצלי במסגרת המשמורת המשותפת כמעט כל יום, אפילו יותר ממה שסוכם, כי זה נוח לחן.

בתחושה שלי, חן היא אמא רק שמתאים לה. לא שחלילה היא רעה, אבל היא לא ממש נמצאת שם בשביל יהלי, היא רק בכאילו.

השיא היה בחודשיים האחרונים. בגלל הקורונה ביליתי עם יהלי יותר, וזיהיתי משפטים שלא היו שגורים בפיה קודם לכן.

יהלי אמרה לי שאמא אומרת לה ש"אבא פויה" ו"שלא חייבת ללכת אליו אם לא רוצה" ושחן מתחקרת אותה אחרי כל מפגש במשך דקות ארוכות.

זה משגע את הילדה . רואים את זה עליה. פשוט עושה לה רע, היא שורטת אותה ואני מבין לאן זה הולך…."

"היה משהו שהצית את זה? או שכל השנים מאז הגירושים זה היה ככה?" שאלתי.

"לא", הוא השיב, "היא לא היתה טלית שכולה תכלת, אבל לא ככה.

אני יודע מה גרם לזה, שיניתי סטטוס בפייסבוק ל"במערכת יחסים".

זה בדיוק מה שחן היתה צריכה כדי שהטירוף שלה שגם ככה קיים יצוץ שוב!"

זכרתי שבהליך הקודם נרמז על טיפולים פסיכיאטריים בעברה של חן, נטילת תרופות, עישון גראס. אבל זה אף פעם לא נבחן לעומק כיוון שאור העדיף בזמנו לא להציף את זה יותר מדי.

הסברתי לו שהפעם חייבים לפתוח את זה, לפחות לאיים עליה שהעניין יפתח ונלך עם זה עד הסוף.

אם זה ירגיע אותה בינתיים וימתן את ההתנהלות שלה, הרווחנו.

אם לא- אולי באמת זה זמן טוב לברר את הנושא והפעם לעומק, ולו למען יהלי הקטנה .

טבעם של דברים כאלה שאם לא תוחמים, אם לא שמים להם גבולות, זה ילך יסלים ויזלוג לקיצוניות שתפיץ הרס לכל עבר ותפגע הפעם בכולם".

"צודקת", הפעם אני איתך עד הסוף, ואם תרגישי שאני שוב מתקפל, הפעם תלחצי עלי ואל תתני לי לסגת. אם היא לא מתיישרת, הולכים על זה !"

המכתב בדרך.

לא תמיד סיום הליך גירושין הוא גם סיום הסכסוך בין הצדדים.

יש צדדים שלא יכולים להפסיק עם הדרמה, שלא וויתרו עדיין, שלא השלימו עם הפרידה ותקועים בעבר בשנאה נקמה חיפוש .

התקיעות היא אצלם בלבד, ורק הם יכולים להוציא את עצמם מהמעגל הזה, מהלופ הזה.

לא משנה מה יעשה הצד שכנגד, צריך שניים לטנגו.

ללא טיפול אמיתי בשילוב עם איש מקצוע מתאים, סביר להניח שהדבר לא יעלם מעצמו.

לכן לפעמים שווה בהליך ללכת עד הסוף ולא לוותר.

ההימנעות מלגעת בחבית הזו שמלאה ברעל, לא תעלים את הבעיה, מקסימום היא רק דוחה קצת את הקץ ובינתיים הסבל של כולם גדל.