הוא יזם מצליח בתחום הנדל"ן בארץ ובעולם, מה שנותן לו את הלגיטימציה לגיחות תכופות לחו"ל, בלי הרבה הסברים וליעדים מאוד מגוונים.

הם נשואים עשרים וארבע שנים, נשואים שכלפי חוץ נראים מאושרים ונוצצים, ראויים לקנאה. חופשות יוקרתיות בחו"ל ובארץ, היא נוהגת בג'יפ חדש והוא ברכב מנהלים יוקרתי.

בגינת הווילה שלהם לצד הבריכה הם מארחים מסיבות קוקטייל נחשקות ומחזיקים בחוג מכרים של האלפיון העליון.

היא מוקפדת, מטופחת, תמיד לבושה בשמלות קלאסיות, נעלי עקב עדינות. שערה הבלונדיני אסוף בתסרוקת מוקפדת ומחמיאה ויהלומים עוטים כמעט את כל גופה.

הוא קרוב לחמישים, בלורית מרשימה מאפירה, כרס קטנטנה על גוף שזוף ובעל מבנה אתלטי תודות לביקוריו התכופים במגרש הטניס של הקאנטרי בו הם חברים כבר שנים.

שנים שהם גרים בסמיכות למי שהפכו כבר כמעט משפחה עבורם, שכנות טובה שהפכה ליחסים קרובים עוד יותר. אמנם מדובר בזוג שכנים שצעיר מהם במספר שנים אבל תחומי העניין והעסקים משיקים והיא מצאה עצמה מבלה עם שכנתה יותר ויותר, בעיקר בעת שחיפשה להפיג את בדידותה בימים הארוכים בהם בעלה היה בנסיעות העסקים שלו.

היא אהבה אותה והן הפכו לחברות נפש ממש אחיות בלב ובנשמה, שיחות של שעות, עצות חיזוקים, הן החליפו ביניהן בגדים, מעצבים, מתכונים, גידלו יחד את הילדים וברכו על מזלן שמצאו האחת את השניה.

לעיתים גם הגברים היו מצטרפים לפעילויות משותפות וכל פעם שהיו כאלו, היא לא יכלה להתעלם מהעובדה שבעלה, שבקושי היתה לו סבלנות לילדיהם המשותפים, רץ, משחק, מחבק ומרעיף המון תשומת לב ואהבה לבן הזקונים של שכניהם. משהו הציק לה מבפנים בכל פעם שזה קרה, היא לא ידעה על מה לשים בדיוק את האצבע ופתרה עצמה תמיד במחשבה שהיא סתם מקנאה שילד אחר מקבל תשומת לב ואהבה מבעלה.

באחד הימים שמעה צעקות אימה מבית שכנתה, היא רצה לשם בבהלה וגילתה כי בנם הקטן של השכנים נחתך חתך עמוק מאוד מסכין המטבח. אביו עומד מעליו עם מגבת גדולה, מנסה ללא צלחה להתמודד עם פרץ הדם והבכי ההיסטרי של בנו.

היא אספה את עצמה מיד ופיקדה על האירוע. הסיעה אותם מיד לבית החולים, ניכנסה עם הילד למיון בעוד אביו נשאר להתאושש בחוץ חצי מעולף לנוכח כמויות הדם שיצאו מבנו.

במיון מיד נשאלה מה סוג הדם של הילד- היא לא ידעה להשיב ורצה החוצה לאב המתאושש לקבל תשובות.

גם האב לא ידע. ובבית החולים הסבירו שבמצב כזה הם בודקים סוג דם כדי שאם יהיה צורך במנות דם לילד ידעו מה לתת. עלו עוד שאלות על אלרגיות, עבר רפואי, והמהומה היתה רבה.

שעות אחרי, שהילד המתוק מטושטש ממשככי כאבים, תפור בידו תפרים לא מעטים ומקבל חיזוק של מנת דם ישירות לתוך הוריד, היא התיישבה לנשום.

גם האב חזר לעצמו, ועם הקפה החזק שקנה לשניהם, הם יצאו החוצה לגינת ביה"ח להירגע ממה שחוו יחד בשעות האחרונות.

הם גוללו מה שעברו, מה קרה שם בפציעה, איזה מזל שהיא שמעה והגיעה ואיזה צוות יעיל ומקצועי טיפל בילד. הם צחקו איך תמיד הורים נופלים באותה שאלה, בעיקר אבות והיא שאלה בחצי חיוך אם עכשיו לפחות הוא יודע מה סוג הדם של בנו.

האמת…לא שאלתי. הוא השיב לה, מה שכן מזל שזכרתי לספר להם על הרגישות המוזרה הזו שיש לו משהו שנקרא G6PD , אין לי מושג מאיפה קיבל את זה אבל זה יכול להיות רציני. קטע לאף אחד במשפחה שלנו אין את זה, ורק הוא חטף….

ספל הקפה נשמט מידיה, היא הרגישה סחרחורת ובחילה איומה. היא ידעה מי עוד סובל מאותה רגישות…זה היה לה מוכר כל כך, שנים בכל פעם שהיא מלווה את ילדיה לבדיקה או הליך רפואי היא דואגת לציין בפני הרופאים שהם רגישים, הם קיבלו את זה מבעלה כמובן, רגישות כזו מוזרה עם שם שלא קל לזכור…G6PD.

התחושה בבטן שהרגישה כל השנים לא היתה התקף קינאה…. התחושה שמשהו לא בסדר שמשהו חריג ושונה במערכת היחסים בין בן השכנים הקטן לבעלה היתה נכונה, אמא שלה תמיד אמרה לה שאסור להתעלם ממה שמרגישים .

היא נכנסה בשקט למחלקה, צילמה את הגיליון הרפואי של הילד, סוג דם, רגישויות, מס' ת.ז. הכל.

ולקחה עימה שערה אחת משערות ראשו.

התשובות הגיעו השבוע. ההתאמה בינו לבין בעלה מלאה.

תחשבי מה באמת את רוצה להשיג פה, מה באמת חשוב לך, אמרתי לה אחרי שהיא הצליחה קצת להירגע. ועד אז את חייבת לשתוק, לשחק את המשחק כאילו כלום לא התגלה, הכל כרגיל.

במשך חודשים ישבנו ועברנו על כל רשימת הנכסים, הכספים, העסקים, חשבונות הבנק. חודשים בהם היא משחקת משחק כפול בבית ומול השכנה "החברה הטובה", ורק אחרי שהכל היה מולנו, כל הניירת והנתונים, ירינו את ירית הפתיחה ויחד עם בקשה ליישוב סכסוך שהוגשה לביה"ד הרבני, הוא קיבל גם מעטפה – המו"מ התחיל !