ההבדל בין ניכור הורי לסרבנות קשר

כאשר התא המשפחתי מתפרק עקב סיום הנישואין, הקשר בין הילדים ובין אחד ההורים עלול להיפגע. לעיתים זו תוצאה טבעית של השתלשלות האירועים המורכבת אך לעיתים הדבר נובע מהסתה והשפעה שלילית של ההורה האחר. הבנת ההבדל בין ניכור הורי מכוון לבין סרבנות קשר לגיטימית היא קריטית לא רק מבחינה משפטית, אלא גם מבחינה פסיכולוגית ורגשית. במאמר זה נבחן את ההבדלים המהותיים בין שני המצבים ואת ההשלכות המשפטיות והרגשיות שלהם.

הגדרת המושגים – מהו ניכור הורי ומהי סרבנות קשר?

ניכור הורי מבטא מצב שבו ההורה המשמורן מסית את הילד כנגד ההורה השני באופן שמביא את הילד לדחות את ההורה השני ללא הצדקה ממשית.
במקרים חמורים, הילד עלול להגיע למצב שבו הוא מכחיש לחלוטין את קיומו וחשיבותו של ההורה המנוכר, ואף מפתח עוינות וסלידה כלפיו. התופעה הוכרה בפסיקה הישראלית כבעייתית וחמורה, כפי שעולה מפרשת רע״א 3009/02 שבה הכיר בית המשפט העליון בתופעת הניכור ההורי ובהשלכותיה הקשות על הקטין.
מנגד, סרבנות קשר היא מצב שבו הילד אינו רוצה להיפגש עם אחד ההורים, אך הסרבנות נובעת מסיבות אמיתיות ומוצדקות. הסרבנות עשויה להתרחש כאשר ההורה נהג באלימות כלפי הילד, הזניח אותו או התנהג בצורה שפגעה בו רגשית או פיזית.
במקרים אלו, הסרבנות היא תגובה בריאה של הילד למצב בעייתי ואינה תוצר של הסתה או מניפולציה.

הסימנים המזהים של ניכור הורי – כיצד ניתן לזהות את התופעה?

זיהוי ניכור הורי מתחיל בבחינת ההתנהגות של הילד כלפי ההורה המנוכר. כאשר הילד מפגין דחייה מוחלטת ובלתי מוסברת כלפי ההורה, מבלי שיש לכך בסיס ממשי בהתנהגותו של אותו הורה – הדבר עשוי להעיד על תהליך ניכור. סימן נוסף הוא כאשר הילד מייצר הבחנה דיכוטומית בין שני ההורים, כאשר ההורה המשמורן מוצג כמושא להערצה ואילו ההורה המנוכר כשורש כל רע.
סימן נוסף לניכור הורי הוא התמיכה הגלויה או הסמויה של ההורה המשמורן בסרבנות של הילד – ההורה המנכר מספק לגיטימציה להצדקות של הילד ואינו עושה מאמץ אמיתי לעודד את הקשר עם ההורה האחר. במקום לסייע לילד להתמודד עם רגשותיו ולשמר את הקשר עם שני הוריו, ההורה המנכר מחזק את הדחייה ואף מעמיק אותה.

ההשלכות הרגשיות והפסיכולוגיות על הילד

הנזק שנגרם לילד כתוצאה מניכור הורי הוא עמוק ורב שנים. אחת הבעיות המרכזיות היא חוסר האמפתיה שהילד מפתח כלפי הזולת, שכן הוא למד להתעלם מרגשותיו ומצרכיו של ההורה המנוכר. היעדר היכולת להזדהות עם הזולת עשוי להתפתח לכדי קהות רגשות כללית, שתעיב על היכולת של הילד ליצור קשרים חברתיים בריאים בעתיד.
בנוסף, ילדים שעברו ניכור הורי מתקשים לפתח זוגיות בריאה, וחווים תחושות תסכול ואכזבה הנובעות מהחסך הרגשי שנוצר בילדותם. המחקרים מצביעים על כך שילדים אלו נמצאים בסיכון מוגבר להתנהגויות עבריינות ולבעיות התנהגותיות אחרות בגיל ההתבגרות. לאור זאת, מתחדד ההכרח לקטוע את תופעת הניכור ההורי כבר בראשיתה, לפני שתיצור נזקים כבדים.

ההבדל המהותי – איך לזהות אם מדובר בניכור או בסרבנות מוצדקת?

ההבחנה בין ניכור הורי לסרבנות קשר מוצדקת מתחילה בבחינת ההיסטוריה של הקשר בין ההורה לילד. אם לפני הפירוד היה הקשר ביניהם טוב ומשמעותי ולאחר הפירוד הילד החל לדחות את ההורה באופן מפתיע, הדבר עשוי להעיד על תהליך ניכור. במקרים של סרבנות מוצדקת, לעומת זאת, הבעיה שהובילה לסרבנות קיימת זמן רב יותר, כך שהילד מסוגל להסביר בצורה הגיונית ועקבית מדוע הוא אינו רוצה להיות בקשר עם ההורה. לשם המחשה – הסברים כלליים כמו "אני פשוט לא אוהב אותו" או "הוא רע" ללא יכולת לפרט מקרים ספציפיים עשויים להעיד על ניכור, בעוד שתיאור מפורט של אירועים פוגעניים מעיד על סרבנות מוצדקת.
גורם נוסף שיש לבחון הוא את התנהגות ההורה המשמורן. אם ההורה עושה מאמצים אמיתיים לעודד את הקשר הדבר בוודאי מעיד על תום לבו. לעומת זאת, אם ההורה מחזק את הדחייה כלפי ההורה האחר ואינו עושה מאמצים לייצר קשר בריא, הדבר עשוי להעיד על תהליך ניכור.

משרד עורכי דין גלית צור

משרד עורכי דין גלית צור מתמחה בדיני משפחה בכלל ובסכסוכים הנוגעים לניכור הורי וסרבנות קשר בפרט. עורכת הדין גלית צור מביאה עימה ניסיון עשיר בליווי הורים נפגעים במאבקם לשמר את הקשר עם ילדיהם, תוך הבנה עמוקה של המורכבות הרגשית והמשפטית הכרוכה במצבים אלה. המשרד מציע ייצוג משפטי מקצועי ואמפתי, המשלב ידע משפטי עם רגישות לצרכים הרגשיים של הלקוחות ושל הילדים המעורבים.
אם אתם מתמודדים עם מצב של ניכור הורי או סרבנות קשר בלתי מוצדקת, הנכם מוזמנים לפנות למשרד עורכי דין גלית צור להמשך טיפול.