"לאחרונה דן בית המשפט העליון במקרה מצער של גבר שגילה כי אינו אביו הביולוגי של הילד שגידל במשך שנים כבנו.
האב ההמום והפגוע תבע את גרושתו ודרש פיצוי של 650,000 ש"ח בגין 'הונאת אבהות'.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה ופסק לטובתו סכום של 250,000 ₪ וקבע כי מדובר בהונאת אבהות" ! ההונאה איננה הבגידה, ההונאה היא בשקר- במצג השווא שהאישה הציגה לבן זוגה שגרם לו להאמין שהוא האב הביולוגי של הילד. ולא ראוי לפטור אותה מאחריות בגין הונאה זו.
הוגש ערעור למחוזי שקבע שבמשפט הישראלי אין עילה כזו של "הונאת אבהות" בשל טובת הילד, ובגלל שעילת הבגידה איננה מוכרת במשפט הישראלי.
האב לא הרפה והגיע עד ביהמ"ש העליון – שגם הוא נותר באותה עמדה וקבע כי אין מקום להכיר בעילת תביעה של הונאת אבהות במשפט הישראלי.
כעורכת דין לענייני משפחה, המקרה הזה נוגע לי ללב. אני יכולה רק לדמיין את הסערה הרגשית שחווה אדם במצב שכזה. הוא בנה את חייו סביב הנחה מסוימת, ולפתע מתברר שהיא אשליה. זה בהחלט יכול למוטט עולם ומלואו.
יחד עם זאת, אני מסכימה עם הכרעת בית המשפט העליון. השופטים הדגישו נכוחה שעל אף הפגיעה הקשה, המשפט אינו יכול להציע תרופה לכל פצע. יש סכנה שפתיחת פתח לתביעות כספיות במקרים כאלה תוביל להחרפת סכסוכים במשפחה ובעיקר, תפגע בטובת הילד.
במילותיה של כב' השופטת יעל וילנר: 'המשפט אינו הזירה המתאימה שתביא מזור לכאב זה, והסעדים המשפטיים אינם כוללים תרופות ללב שבור'.
השופטים הדגישו שאין בכך כדי לתת לגיטימציה להתנהגות המוסרית הפסולה של הונאה בין בני זוג, אך המענה לכך צריך להימצא בזירות אחרות.
אני מאמינה שבמקרים קשים אלו, התמיכה וההכלה של הסביבה הקרובה והמקצועית היא קריטית.
נפגעי הונאת אבהות זקוקים לאוזן קשבת, לסיוע נפשי, ובמידת הצורך גם לליווי משפטי שיגן על האינטרסים שלהם ושל ילדיהם.
אבל חשוב לזכור, שמסלול של תביעות הדדיות ומלחמת חורמה, לא בהכרח ישרת את טובת המשפחה בטווח הרחוק ובטח שרק יזיק לילד עצמו.
מעבר לעובדה שביהמ"ש איננו הכתובת להיכנס לנבכי הזוגיות ולברר מי הסתיר מה ממי ולמה.
למעשה ביהמ"ש קבע שההגנה על פרטיות חושבה יותר מהפיצוי המשפטי הכספי, לפחות במקרי בגידה וחוסר יושר !
