אסור לשחק באש

על צג הטלפון הופיע שמה של מדיומית ידועה “יש פה משהי טיפשה שחייבים להציל אותה!” ככה היא בדרך כלל, יורה משפטים בקול חזק, ברור, כאילו פוקד, רק שמאחורי החזות הקשוחה והצרורות שנורים לה מהפה, מסתתר לב ענק, כישרון, המון עשייה,

ותאמינו או לא – היא גם צודקת! תמיד!

 

“היא פה מולי עוד בוכה שהאידיוט מתגרש ממנה ואני אומרת לה שזה רק לטובתה ולטובת הבנים כי הוא אידיוט ורע, והיא הטיפשה בשם האהבה היא ויתרה לו על הכל! חתמה על הסכם וויתרה! גלית מחר היא אצלך! תתקני! הקלפים שלי מראים שאת מתקנת לה את זה! אנחנו חייבות לעזור לה פה!”

 

ככה בדיוק זה נשמע, הזוי, מוזר, מפחיד, מרגש, לא משנה איך כל אחד מרגיש לגבי מדיומים ומיסטיקנים אבל אני מוצאת עצמי דקות לאחר מכן, משוחחת בטלפון עם בחורה צעירה שבוכה בלי הפסקה, מנסה להבין למה הדחיפות. היא מיבבת ומסבירה שעוד שבוע יש להם פגישה ביחידת הסיוע ושמחר הם עוד טסים ביחד לחו”ל ושהוא רוצה להתגרש ולהפעיל ההסכם אבל היא לא מאמינה שיעשה זאת. קבענו פגישה מיד עם חזרתה יום יומיים לפני שהם אמורים להגיע ליחידת הסיוע.

 

למשרד נכנסה בחורה צעירה ויפה ומשקפי השמש שהרכיבה גם במשרד, הסתירו עיניים נפוחות מבכי.

“מהתחלה” ביקשתי, “ספרי ממש מהתחלה“.

“אנחנו נשואים 8 שנים, יש לנו שני בנים קטנים, אני אוהבת את רועי אהבת נפש, אנחנו חברים מכיתה ז’, מחוברים כל הזמן ולכולם היה הכי טבעי שנתחתן. עם השנים רועי נעשה יותר יותר תוקפן, לכולם, לא רק אלי, אבל כלפי זה הסלים. הוא היה יכול להשפיל להגיד לי שאני מגעילה, מסריחה, עצלנית, אמא זוועה ומזניחה, הכל! ואז אחרי מריבה וצעקות, שהגיעו לעיתים עד כדי טריקת דלתות ושבירת כלים בבית, הפיוס היה חלום. בהמשך זה עוד הסלים, הוא התחיל להתרחק ממני, היה חוזר מהעבודה בערב שותה המון ויוצא עם חברים. מצאתי את עצמי לבד, מתוסכלת, מושפלת, משועממת תביני, רועי היה איש הקריירה בבית ואני בקושי עבדתי ברבע משרה, הכל כדי לגדל הילדים ולהיות זו שנמצאת עבורם, ככה ביקש לפני שנים ולי זה נראה מאוד טבעי.

 

מה לא עשיתי כדי שיתקרב אלי הכלללל! ארגנתי לנו חופשות רומנטיות, רק אתמול חזרנו מהאחרונה שארגנתי, מסעדות, בישלתי לו את המאכלים שהכי אוהב, ישבתי לשתות איתו בערבים לפני שיצא, כלום לא שינה את המצב שרק התדרדר, עד שהבנתי שחייב להגיע מעשה קיצוני.

אני מכירה את רועי כמו את כף ידי וידעתי שחייבת לזעזע אותו. בתוך תוכי האמנתי שהוא אוהב אותי לא פחות, רק לא הבנתי לאן זה נעלם ולמה ההתנהגות המרחיקה הזו שלו. אז עשיתי מעשה, החלטתי לגרום לו לקנא.

 

פיזרתי סימנים בכל מקום לכך שאני מנהלת רומן לכאורה. קניתי בגדים חדשים, לא הייתי זמינה בנייד כמו שהיה מורגל, נעלמתי, הייתי קצת יותר מסתורית ומרוחקת ממנו וזה עבד! הוא נלכד במלכודת שטוויתי לו בדיוק כמתוכנן, הוא חשד, והתחיל לבדוק, הוא שם ברכב שלי מכשיר האזנה, וכמובן שגם שלב החוקר הפרטי הגיע, מעקבים, תמונות שלי יוצאת ונכנסת מבית אותו מכר משותף, בקיצור כל הסרט באורך מלא.

חיכיתי לפיצוץ תהיתי מתי יתעמת מולי, וזה קרה הרבה יותר מהר משחשבתי אפילו.

 

באחד הערבים, בשעה שהילדים כבר ישנו, הוא הוציא בקבוק וודקה, הניח שתי כוסות על השולחן, מזג לשנינו פנה אלי בפנים חתומות ושאל יש משהו שאת רוצה לספר לי?

 

אני מודה, כמה שתכננתי ובניתי לי את כל התסריט בראש אלף פעם, עדיין זה היה קשה, הרגשתי איך הגוף שלי מתחיל לרעוד בניגוד לרצוני ללא שליטה, הדמעות מציפות את העיניים, כן, עניתי לו, יש משהו, ליתר דיוק יש מישהו.

 

מפה גוללתי רומן מהסרטים, סיפרתי בדמעות על מכר משותף שהיה קרוב לשנינו ואיך בחודשים האחרונים התקרבנו אחד לשני וניהלנו קשר אינטימי, לא יכולתי לשקר יותר מדי אז הדגשתי שלא שכבתי איתו אבל היינו מאוד מאוד קרובים, רועי ישב מולי במבט אטום, לפני שאת ממשיכה, חכי רגע, הוא הפעיל את כפתור ההקלטה בטלפון הנייד, הישיר מבטו אלי, וסינן תמשיכי.

 

המשכתי בסיפור, שכולי בוכה וכל רצוני להגיע לסוף, למסר שאותו תכננתי בקפידה זמן רק, להסביר כמה שזה היה טעות, שהכל קרה כי הייתי בודדה ומושפלת וחיפשתי חיזוקים בחוץ, כמה שאני אוהבת אותו ומבקשת סליחה ושהוא האדם היחיד בעולם שאני רוצה.

 

אני לא אהיה איתך לעולם! מתגרשים ! עכשיו! הוא הטיח בי ברשעות! מחר בבוקר את מגיעה לעורך דין שלי ומתגרשים! התחננתי, הסברתי, בכיתי והפלא ופלא, לא חלפו עשרים דקות רועי נרגע ומנה בפני רשימת דרישות, שאם אחתום עליהן אנחנו נשאר ביחד. הרשימה היתה מאוד מסודרת ולדעתי מתוכננת מראש, ומנתה בעיקר דברים שקשורים לכסף. ואני שכל מטרתי היתה לחבר אותו אלי שוב, ממש לא עניין אותי לא כסף לא רכוש, כלום, העיקר שרועי יחזור להיות שלי, שנהיה ביחד שנחזור לאהוב! השאר כפרה!

הסכמתי, אמרתי לו שרק הוא חשוב ושיקח מה שרוצה, העיקר שלא ניפרד.

רועי חיבק אותי חיבוק חזק, התנשקנו ובכינו שנינו, באותו לילה היה לנו את הסקס הכי טוב ומחבר מזה שנים. התעוררנו מחובקים אחד לצד השני ויד ביד צעדנו לעבר משרד עורכי הדין.

 

היא הבחינה בהבעה שעל פני ומיד הבינה, כן את צודקת הכל היה מוזר, איך היה מוכן בשלוף עורך דין ? רשימת דרישות מוקפדת? בזמנו בכלל לא חשבתי על זה, אמרתי לך, עיוורת מאהבה.

 

התיישבתי מול עורך הדין שלו שהסביר לי שוב ושוב שהוא מייצג רק את רועי, ושיש רשימת דרישות להסכם ואם אני מסכימה להן, הסתכלתי על רועי שאחז בידי ואמר לי בלחש זו רק תעודת ביטוח עבורי לעולם לא ניפרד הרי, ועניתי כמו רובוט, שכן, אני מסכימה לדרישות.

 

תוך יממה הועבר לי במייל הסכם שלום בית לחילופין גירושין, עם כל הדרישות שהוקראו לי באותו לילה, מהבושה ומהאמונה שרועי לא יישאר לי ושאם אחתום נמשיך להיות ביחד ושזה רק ביטוח עבורו ובכלל לא מתכוון להפעיל את נספח הגירושין בהסכם חתמתי.

 

הגענו לבימ”ש אחרי שתרגלו אותי יפה יפה איך להיראות מאוד מסכימה ומאשרת את ההסכם הזה וככה עמדתי לבד מול השופטת, מול רועי ומול עורך הדין שלו ואישרתי הכל.

 

אישרתי גזר דין מוות מבחנתי! רק היום אני בכלל מבינה את זה!”

 

היא שלפה מתיקה המעוצב את ההסכם וחשכו עיני, היא וויתרה על חלק מזכויותיה בדירת המגורים המשותפת ושגם ככה את רב הכסף לאותה דירה נתנו הוריה שחסכו שקל לשקל במאמץ רב עבור ילדתם האהובה, היא וויתרה על חלק מהזכויות הסוציאליות והסכימה למשמורת משותפת לשני הבנים הקטנים, שאותם היא בעיקר גידלה בשעה שהוא פיתח קריירה משגשגת מחוץ לבית.

 

ההסכם אושר בביהמ”ש ובהסכמתם ניתן לו תוקף של פס”ד.

 

למי שלא בקי ברזי המשפט חשוב להבהיר, פסקי דין, בעיקר הסכמים במשפחה, כמעט ולא ניתנים לביטול בטח לא החלק הממוני שבהם. נושא הילדים עוד דינאמי אבל החלק הרכושי ממוני?! צריך לשאת בנטל הוכחה כבד במיוחד ולהוכיח עושק או הטעיה, בקיצור הפסיקה ממש לא לטובתנו בלשון המעטה.

 

“אני רואה את המבט הכועס שלך ויודעת מה את חושבת עלי, אבל תקשיבי, צדקתי זה עבד! ההסכם הזה הוא מלפני שנה וחצי. לא תאמיני מה היה מאז ועד עכשיו- ירח דבש!

 
 

רועי הישן חזר אלי, הוא נעשה רך יותר, מחובר אלי כמו פעם, האהבה פרחה, זו היתה התקופה הכי יפה שלנו, חו”ל, טיולים, שיחות, כל הבית פרח. עד שלפני כחודש הוא פשוט הודיע לי במפתיע בלי כל הכנה מוקדמת, שהוא מפעיל את ההסכם!

 

(בהסכמי שלום בית לחילופין גירושין יש הסכם שמדבר על שלום הבית של הצדדים ואיך הם מבקשים לעגן אותו, חלק מוסיפים דרישה לטיפול זוגי, חלק מוסיפים הבטחות מסוימות וכו’ ולהסכם הזה מצורף נספח גירושין שהוא הסכם גירושים מלא ומפורט לכל דבר ועניין ובמידה ומי מהצדדים מודיע על הפעלתו, הנספח נכנס לתוקף והצדדים מתגרשים ופועלים על פי מה שקבעו בו. גם ההסכם וגם הנספח מוגשים ביחד לביהמ”ש, מאושרים ביחד וניתן להם ביחד תוקף של פס”ד).

 

פה כבר התגלגלתי למדיומית ואת השאר את כבר יודעת…

 

תביני, גם היום, גם עכשיו אחרי הכל, אני עדיין אוהבת אותו ומאמינה שזה פשוט לא יכול להיות, שזה לא אמיתי אין סיכוי שרועי ואני באמת נתגרש ובטח שאני לא מאמינה שהוא יפעיל את ההסכם הנוראי הזה, לא יכול להיות זה לא רועי שלי!”

 

אני זוכרת בדיוק מה חשבתי באותו רגע, כמה תמימות, כמה טיפשות ואיך אסור לשחק באש!

אני גם זוכרת היטב שמאוד כעסתי על אותה מדיומית ששמה אותי במצב כל כך לא נוח.

 

“אני אקח את התיק הזה בתנאי שאת יודעת, מודעת וחותמת לי שהסיכוי לשנות משהו הוא באחוזים בודדים בלבד! אני מבינה שבעלות תועלת חייבים לנסות, שמונחים פה מאות אלפי שקלים על הפרק, אבל באמת, הסיכוי כל כך נמוך, אני בדרך כלל לא נוגעת בתיקים כאלו”

 

“תצילי אותי, זה הכל, זה מה שאני מבקשת, תגרמי לזה שרועי לא יתגרש ממני זה פשוט חלום רע, אין לי מושג אם גם הוא משחק משחק, או שמעוניין להתגרש והמשחק האמיתי היה כל השנה וחצי שבישל כל כך יפה בשביל להרוויח מהנישואין האלו, שגם ככה רצה לגמור אותם, רק שעם עוד כחצי מיליון שקל. ימים יגידו.”

 

יצאנו לקרב קשה שנמשך כמעט שנתיים, הכל היה שם, דיונים קשים, תצהירים ארוכים שבהם כל צד ועדיו שטחו קיתונות של רעל ולכלוך אחד על השני ושני ילדים קטנים באמצע.

 

בינתיים, בשנתיים האלו היא גדלה, ממש גדלה, ראיתי את כל התהליך עליה:

ההבנה, ההסכמה, השיחרור מלהתעקש לא לתת לו גט, היא הבינה שהנשואים נגמרו וככה גם נגמרה לה האהבה והחלום שחלמה אותו לבד, רועי כבר לא היה שותף לחלום הזה הרבה מאוד זמן.

 

כעת נותר הקרב על ההסכם.

 

השבוע, בבוקר ההוכחות שכל צד מצויד באין ספור קלסרים, עדויות, חומר חוקרים ועדים נכנסנו לאולם ביהמ”ש.

 

השופטת נכנסה לאולם, הסתכלה על כולנו ואמרה: “זה תיק שחייב להסתיים בפשרה! אין סיכוי שבעולם שיהיו פה מנצחים, ראיתי, שמעתי, קראתי והכל פשוט אישי וכואב, אין פה ניצחונות, רק הפסדים, כל פס”ד שאתן ישאיר טעם רע לכולם אם נצטרך להעיד את הצדדים, לחקור ולחפור עוד יותר בפצע המוגלתי הזה.”

כמה חוכמה נכונות וסבלנות הפגינה אותה שופטת באותו בוקר.

 

הצד השני מיד קפץ “אין על מה לדבר! יש הסכם הוא נחתם! גברתי בעצמה אישרה אותו בזמנו. אנחנו נאבק בזה עד הסוף!”

 

ארבע שעות זה לקח, ארבע שעות של שכנועים הדדיים, של הסברים, מספרים וטיוטות ניסוחים. ארבע שעות שבתומן הם יצאו עם הסכם פשרה, הוא החזיר חלק ממה שלקח, כולו כועס, מרגיש מרומה, היא קיבלה חלק ממה שוויתרה עליו בהסכם הקודם, מבולבלת מכל מה שהיה שם, עדיין כואבת, המומה, אבל מבינה שזה הסתיים.

 

“נגמר” אמרתי לה “קיבלת עוד כסף, זכינו, עשינו את הבלתי יאומן, הזכייה הגדולה היא שזה הסתיים לפני השלב שממנו כבר לא היתה חזרה אפילו למערכת יחסים הורית שפויה, זכינו בזכות השמירה וההתעקשות של אותה מדיומית, בזכות העבודה היסודית שעשינו, בזכות שופטת שעושה שליחות ועבודת קודש, אבל זה כעין וכאפס מול התהליך שלך שהיה פה, בשנתיים האלו ראיתי אותך גודלת, מתפתחת, חזרת לעבודה הפכת אותה לקריירה, צברת ביטחון הפכת לאישה בשלה וחכמה יותר. ואת הלקח שלך למדת נכון?”

 
 
 
 

היא חיבקה אותי חזק ומילמלה “לא משחקים באש”.