בדיעבד

“אם רק הייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה ולקלוט את זה בהתחלה, לפני שנהיה מאוחר מדי” “אם רק הייתי מבין שההערות שלי והסגנון הדיבור הקטינו אותה וגרמו לה ללכת ממני” “אם רק הייתי מבינה שלהתנהג כמו אמא שלו, זה הדבר שהכי הגעיל אותו וגרם לו לשנוא אותי יותר ויותר” “אם רק הייתי מבחין כמה שהיא השתנתה, גדלה, התפתחה ואני…..כל כך תקוע מאחור, והפער הזה….גמר אותנו” “אם רק הייתי מזהה בזמן שהוא כבר לא מתקרב, לא מחמיא, מנותק רגשית ופיסית אולי הייתי מצליחה למנוע את הבגידה שלו” “אם רק הייתי אומר לה את מה שאני מרגיש וחושב עליה ולא מניח שהיא יודעת….אולי היום היא עוד היתה איתי ולא איתו” “אם רק הייתי קולטת את השקרים האלו כל הזמן ומפסיקה להסביר ולתרץ אותם לעצמי, אולי היה נשאר לי משהו בחשבון הבנק” “אם רק יכולתי לבלות עוד זמן עם הילדים שלי במקום להעדיף להישאר במשרד ,לעוד ישיבה ולעוד מרוץ אחר כסף, קריירה, ומעמד…היה לי למי לחזור היום הביתה”

 

אם רק….. ביקורת עצמית היא כלי שצריך לעבוד איתו נכון, היא יכולה לפצוע, להרוס אבל היא יכולה גם לחולל פלאים, תלוי איך מסתכלים על זה. אם מסתכלים על ביקורת עצמית כעל חמלה עצמית, במובן של חוסן נפשי והתמודדות ולא חלילה במובן של רחמים עצמיים ותבוסה, אפשר רק לצמוח מפה. ללקוחות שלי אני תמיד אומרת עזבו את “השופט” שבראש שלכם, את אותם קולות ביקורתיים של “אם רק…” אין בכך שום דבר יעיל או מקדם, תשתמשו בקולות האלו הפוך- תכוונו לצמיחה מהמקום הקשה והכואב ולא להלקאה עצמית. “אני בסדר, אולי לא פעלתי נכון, אולי לא דייקתי, אולי לא הייתי ערני, אבל אני פה בשביל עצמי ומפה אני אפעל הכי טוב שאני יכול כדי לגדול”. ככה אני מפצירה בהם לחשוב על עצמם וככה אני פועלת גם כלפיהם. לכל אחד הדרך שלו להגיע לתוצאות, לכל אחד החסמים שלו, הסיפורים שלו ומה שמפעיל אותו להגיע לאותן תוצאות. כעת צריך לסמן מטרה ולנווט אליה בנחישות, בעבודה משותפת ובעיקר בחמלה ולא מתוך ביקורת אישית והרסנית. למדו מהעבר, תחיו בהווה ותגדלו לעתיד חזק עבורכם ועבור היקרים לכם.