בטטת טלויזיה

הוא לא ידע לשים את האצבע בדיוק מתי ואיפה התחילה ההתדרדרות ביחסים ביניהם, הם ביחד 18 שנים, נשואים 15 שנים, הורים לשלושה בנים שובבים וחמודים “בלי עין הרע”, הוא ציין בפני בקריצה.

“העניינים דשדשו כבר עם הולדת הילדים, הייתי בטוח שזו תקופה קשה שתעבור, הרי כולם עוברים את זה באיזה שהוא שלב בזוגיות -לא”?!

שאל וכאילו חיכה לאישור ממני.

“הילדים לאט לאט גדלו והפער ביננו הלך והתעצם. אני נשחקתי בתוך העבודה במשרד, באותו תפקיד שאני עושה כבר שנים בבקרת האיכות אצלנו במפעל. תנאים נוחים, שכר הגון ובטוח, כך שמעולם לא חשבתי לזוז מהמשבצת הזו- למה לי? עוד במיוחד בתקופה של היום, שכל המשק לא יציב, צריך להיות משוגע לוותר על התנאים האלו!” הוא דבר במונוטוניות שהסגירה את העובדה שאין זו הפעם הראשונה שהוא נושא את הנאום הזה לעצמו.

“אני מודה ששקעתי לשיגרה: משרד, חזרה הביתה בחמש, תוכניות אקטואליה עם הקפה והעוגה, אולי הליכה קצרה בערב סביב השכונה וחזרה לחדשות, וככה עם השלט ביד עד שנרדם.

והיא…מי שישמע! את לא מאמינה איזה חיים היא מנהלת!” קולו פתאום התעורר לחיים, התעצם, ונימת לגלוג נשזרה בה.

“ברגע שהילדים קצת גדלו הגברת לא מפסיקה להירשם לחוגים, כושר, שחייה, חברות, קפה, ריסים, ציפורניים, לו”ז מטורף שעולה לא מעט. רק שגם בתחום הזה היא טיפלה – פתאום הפכה למבינה גדולה בנדל”ן , כמה קורסים ובעיקר קשרים טובים והגברת הפכה לאשת עסקים שמרוויחה פי כמה ממני.

אין לי בעיה עם זה, אפילו מפרגן, שיהיה לה לבריאות” אמר וניסה לעטות חיוך על פניו שמשום מה לא שיקפו פרגון או אהדה לאשתו המצליחה.

“בקיצור”, הוא ניסה לסכם תוך כדי אנחה ארוכה, “לא היה מדהים, אבל גם לא היה על מה להתלונן.

עד שיום אחד כשהתקשרתי אליה לנייד לברר איפה היא הניחה את הכביסה שקיפלה, סיימתי השיחה ולא ניתקתי משום מה, ואז שמעתי את הטלפון השני שלה מצלצל ‘הטלפון של העבודה ‘ היא נהגה להגדיר כך את המכשיר הנוסף שרכשה.

קולה המתקתק והנעים של אשתי בכל פעם ששוחחה עם משהו אחר חוץ ממני, גרם לי לצביטה בלב, למה לכולם ורק אליי לא? הבליחה מחשבה מהירה בראשי. לא הספקתי להתאושש מכך ומכת המחץ הוטחה ישירות בפרצופי “ברור יפה שלי, בארבע בקבוע שלנו, כבר לא יכולה להתאפק…”

משם לא הייתי צריך הרבה- אני בעצמי התייצבתי בארבע ‘בקבוע שלהם’. הנשיקה שהצמידה על שפתיו של הגבר שחיבק אותה צמוד לא הותירה כל מקום לדימיון.

היא כבר ממזמן לא שלי… ככה זה, השתמשה וזרקה” מלמל לעברי “ועכשיו אני רוצה נקמה! אני חייב שתלמדי אותה לקח! רוצה לקחת לה הכל! להשאיר אותה פגועה ומרוקנת כמו שאני מרגיש עכשיו!”

הרהרתי לעצמי איך הוא לא רואה??? איך לא מזהה גם את החלק שלו בתהליך, במרחק שנוצר, איך לא קלט שהפער רק ילך ויגדל אם הוא יישאר בטטת טלוויזיה משעממת והיא תפרח. אם הוא יתן לה להמשיך ככה בלי לשים לזה סוף, לקחת יוזמה, להתחיל שיחות, טיפול או להשתנות להתלוות אליה, להיכנס לחייה, להיות יותר מעורב, להיות חלק מ… ולא בנפרד?!

“לא כל בגידה מובילה לפירוק התא המשפחתי” פתחתי והסברתי לו, “אם אתה פגוע אבל עדיין אוהב, אולי יש עוד תקוה, יכול להיות שזה מעשה מתוך המצוקה שלה, הלבד שבקשר, הרצון להיות נאהבת, מחוזרת, להרגיש אישה, אין הצדקה לבגידה אבל יש ממנה מחילה.

שניה לפני שפותחים במלחמה, שב עם עצמך ותעשה את הבדיקה, אבל ..” הרמתי את קולי בהדגשה בדיוק כמו בשיר:

“תהיה כבר אמיתי! איתך, איתה, ועם כל דבר …..בעולם”