חטא היוהרה

כשפגשתי אותה לראשונה היא לא הבינה בכלל מה רוצים ממנה ולמה המליצו לה בדחיפות ללכת ולהתייעץ עם עורך דין.

כשפגשתי אותו לראשונה הוא היה מפוחד, לא הצליח להחליף מילה עם אשתו הכעוסה שרק דרשה להיפרד, ומיד זרקה אותו מהבית כשהיא מסבירה לו מאוד ברור שאת בנם הקטן הוא יראה כמה שעות בשבוע בלבד כי הוא לא יודע איך להיות אבא והיא כמובן עזבה עבודה והקדישה את כל כולה לעולל הקטן.

עם הזמן ככל שהתקדמנו עם ההליך ועשינו שם פעולות קיצוניות וככל שמצבנו המשפטי, למרות שהחל כחסר סיכוי לגמרי הלך והתחזק, התגלה גם פרצופו האמיתי, השנאה האגו והרצון לנקום בה על ״מעלליה״ לטענתו. והיא, כבר פחות אהבה, כבר יותר התפקחה, ובעיקר קיבלה אומץ, עצמאות, ״ירד לה האסימון ״ כמו שאומרים.

הוא עבר תהליך התפתחות אצל אחת מהמנטוריות הכי משפיעות חזקות ומצליחות שאני מכירה, במקביל נלחמנו משפטית על הכל, לא וויתרנו בשום אגף ובעיקר לא סביב המשמורת, עד אשר קיבל משמורת משותפת על ילדו הקט.

וככה זה נמשך למעלה משנה. עד שערב ההוכחות בשני התיקים האלו, הגיעו הצעות פשרה מהצד שכנגד.

הצעות מצויינות הצעות שהן ניצחון בכל קנה מידה.

הצעות שאף אחד מהם לא חלם לקבל.

ואז נחשו מה ?

 

היא לא מבינה למה לא יכולה לקבל 100 אחוז ממה שתבענו. ולא יעזור כמה פעמים הסברתי לה את הסיכויים מול הסיכונים , את הפסיקה בתחום ואת העובדה שגם היום גישת ביהמ״ש כלפינו והצעת הצד שכנגד, הם בגדר נס.

והוא, הוא קיבל כל מה שהיה לו חשוב, וכששאלתי אותו למה לא חותם פשוט השיב כי ככה הוא מתנהל ?!

לשניהם עניתי שכנראה נטעתי בהם כזה ביטחון, עוצמה ותעוזה עד לכדי

י ו ה ר ה