שח מט

הטלפון צלצל ומהעבר השני שמעתי קול גברי מהוסס “שלום גלית, קיבלתי הטלפון שלך מחבר, ניתפסתי בבגידה על ידי הבעל של האישה שאיתה הייתי, הוא גילה, השתגע לגמרי, עד כדי מצב של סחיטה. הוא ממציא דברים עלי, טוען שאני מסוכן, אלים, ממציא עלי סיפורים שאני מסוגל לפגוע בו ושכבר הרסתי לו רכוש במזיד, הוא הגיש נגדי בקשה לצו למניעת הטרדה לבימ”ש ומה שגרוע מה- הוא הגיש נגדי תלונה במח”ש! ואני עובד בתפקיד בטחוני רגיש, אין מצב שאני יכול לתת לזה להתגלגל ככה, הקריירה שלי תיגמר, כל מה שבניתי במשך שנים, והכל בגלל תלונת שווא”.

 

משהו בעבודה הזו כל כך הרבה שנים גורם כנראה לחושים שלנו להיות מאוד חדים, משהו לא נשמע לי בקול שלו. שאלתי אותו אם השיחה הזו מתקיימת רק ביני לבינו, היתה פאוזה קצרה , גמגום , “לא , גם אישתי על הקו”. מיד הבנתי .

 

קבענו פגישה דחופה והם הגיעו ביחד.

 

לא הייתי צריכה הרבה זמן בשביל להבין שיש ביניהם אהבה גדולה ושכנראה מדובר במעידה חד פעמית שלו, אבל גם היה ברור שלא ניתן להפריד פה בין הטיפול המקצועי המשפטי שצריך להיעשות ומהר לבין האמוציות המשתלטות.

 

מאז ובמהלך הימים הקרובים שבהם טיפלנו במקרה, אי אפשר היה להחליף איתו מילה בלי הנוכחות שלה וזה סרבל את התהליך. מצד אחד הרגיש חובה להרגיע ולמזער את הנזק שעשה לזוגיות שלהם ומנגד הרגשתי שזה חוסם אותו מלספר לי הכל.

 

היה לי ברור שצריך לעשות פה עבודה ממוקדת ויסודית על מנת לסלק את הצו מיד ובצורה כזו שגם לא יהיה לכך המשך. משהו שיתן נוק אאוט לצד השני. ובשביל זה אני חייבת לשמוע את כל הסיפור על כל פרטיו, גם הפחות נעימים לאוזניה של האישה הנבגדת.

 

בשלב מסוים הצלחתי לתפוס אותו לבד בעבודה, תחקיר קצר שלי הוביל מיד למסקנה הברורה, קנאה אגו והמון יצר נקמה שהובילו את הבעל הנבגד לפגוע בלקוח שלי. כי מול אשתו הוא לא יכול היה להתמודד. היא אישה חזקה שגם לא ממש מעוניינת להישאר בנישואין שהיו להם.

 

על סמך הנתונים שסיפר לי סוף כל סוף והפעם מבלי לחשוש שהוא מדבר ליד אשתו, אספנו חומר, הקלטות, תמלולים, הקשבנו לכל השיחות שהיו ביניהם ההתכתבויות הרומנטיות הכל.

השוונו בדיוק לחומר שאותו בעל נוקם ונבגד הגיש לביהמ”ש בדיון שהיה לו במעמד צד אחד, ואז ראינו את זה- את “הסדר” שעשה הבעל הנבגד בהקלטות והתימלולים בעריכה החדשה והמגמתית שלו!

לנו היה את המקור של השיחות וההתכתבויות וכשישבנו והשוונו לאילו הערוכות, נשמתי לרווחה, חייכתי לעצמי וישר ידעתי מה אני עומדת לעשות.

 

יום לפני הדיון המשותף, קיבלתי שיחת טלפון מעורכת הדין שלו “אני לא מבינה על מה יש להגיע לדיון ולחקירות שהכל ברור? הרי שלחתי לך הכל: החומר, התימלולים, שומעים שם בברור כמה הוא מאיים, מסוכן, הוא עבריין במדים של שוטר הלקוח שלך!” יירתה בנחרצות.

“ממליצה לכם מאוד להגיע להסכמות כבר כעת, כי אם נפגוש אתכם מחר באולם ביהמ”ש הכל יהיה בפרוטוקול ומשם את כבר יודעת, התחנה הבאה – מח”ש!”

 

לקחתי אויר, גייסתי את הקול הכי שקט, ברור וענייני שלי, הסברתי לה באופן מאוד ברור, עד כמה אני מחכה להגיע לדיון הזה, ממש מחכה לו “יש לי ביד ראיה שאם אציג אותה מחר מי שיסיים את הקריירה שלו ומי שנגדו תוגש תלונה בגין חשד לזיוף, מרמה, סחיטה זה לא יהיה הלקוח שלי….”.

 

שקט השתרר בצידו השני של הקו.

 

“על מה מדובר? תספרי לי שאדע” פתאום נימת קולה התרככה.

כמובן שסרבתי, אלמנט ההפתעה חשוב ומאוד משמעותי פה, אבל היא ידעה היטב, הצד השני, כמי שמכירה אותי כבר שנים, שאם אני אומרת משהו מילה זו מילה, אני לא משתמשת בזה כקלף של מיקוח שבפועל אין לי כלום ביד, לא עושה את התרגילים האלו.

 

“מבטיחה לך שאם תחתימי את הלקוח שלך על ההסכם שאני אשלח לו, הסכם שקובע כי הוא מושך תלונתו מיד וכמובן שמושך גם את בקשתו לצו, אנחנו לא נגיש תלונה במשטרה נגדו ורק אז, אחרי הכל, אני מבטיחה להראות לך מה שיש לי ביד”.

 

ההסכם נחתם באותו הערב.