הבלוג של גלית צור

10.10.2000 אני לא אשכח את אותו הבוקר: קמתי והרגשתי פרפרים בבטן רק שלא הייתי בטוחה אם אלו פרפרים של התרגשות בריאה, כזו שבטח לכל כלה

תסבירי לי למה מכל הנשים בעולם העונש הזה נפל עלי? מה עשיתי? במה פשעתי ש'זכיתי' לחלוק את מיטב שנותיי עם אדם שכזה? אני בולדוזר! באמת

'אין באמת דרך להתמודד איתם' היא ישבה מולי ודמעות של תסכול זולגות על לחייה זה עונש לכל החיים גם הזוגיות איתם וגם הפרידה הם כמו

בביה"ח שבו היא מנהלת את אחת המחלקות המאתגרות והיוקרתיות היא נחשבת לגאון כמעט יחידה בתחומה אחת הנשים הבודדות בארץ שהגיעה למעמד שכזה היא מדוייקת, עניינית,

הוא נכנס ועל ראשו שטריימל מרשיםגופו עטוף ברעקל שחור ארוך ומהודר המדגיש את גובהומתחת לכל המעטה השחור הרציני והכבד מסתתרות פנים של גבר צעיר נאה

בסך הכל שמונה שנים שהם היו נשואים. כשהם הכירו היא היתה בת 28 ומאוהבת בו עד מעל הראשהוא היה בן 46 גרוש עם שני ילדים

'בסוף כל יום הייתי נכנסת לרחוב השקט והמוכר בשכונה היפה שלנו, מתקרבת עם הרכב לשער הבית ולוחצת על השלט וממתינה שכנפיי שער המתכת הגדולות יפתחו

היא גדלה למשפחה מכובדת אך רווית שערוריותכשהיא הכירה אותו היא התאהבה מידהיה שם הכל: חברות, הומור, שיחות, משיכה, אהבה…הוא נלכד ברשתה אך די מהר ניסה