“האמיצים לא בורחים האמיצים בולעים את הפחד שלהם לפני שהוא בולע אותם”
סון טסו
מירוץ הסמכויות בין הרבני לביהמ”ש לענייני משפחה
הקלישאה הרווחת כי לנשים נכון יותר לפנות לביהמ”ש לענייני משפחה ולגברים עדיף לפנות לרבני לא תמיד נכונה.
גבר שבגד לדוגמה ירצה להתרחק עד כמה שאפשר מביה”ד הרבני, בעיקר אם קיימות ראיות לבגידה, הליך של הגשת תביעת גירושין מטעמו יכול להיות טעות אקוטית.
וגם במקרים הפוכים בהם אישה מרוויחה שכר גבוה משמעותית מבעלה ובאיזון משאבים עליה להעביר סכומים משמעותיים לבעל יתכן ותביעת איזון משאבים יחד עם כתובה באם קיימת עילה לכך יכולה ליצור איזון נכון יותר עבור האישה.
לכן חשוב להתייעץ עם עו”ד עוד בטרם נקיטת הצעד הראשון, ברור כי אפילו בשאלה לאן מגישים בקשה ליישוב סכסוך יש השפעה אדירה על אסטרטגיית התיק וניהולו.
משמורת- רבים נוטים להתבלבל בין אפוטרופסות להסדרי משמורת או “חלוקת זמן הורי”.
ההורים תמיד יהיו האפוטרופוסים של ילדיהם למעט מקרים קיצוניים של העדר כשרות או שאחד ההורים פשוט לא נמצא, נעלם, לא נוכח וכו’…
עיקרון “טובת הילד” הוא העיקרון המנחה את ביהמ”ש בבואו לבחון את סוגיית המשמורת. עיקרון זה מעגן בתוכו את טובת הילד זכויותיו, צרכיו, האינטרסים שלו, לצורך כך בעת מחלוקת בין הצדדים ביהמ”ש וגם בביה”ד ממנים מומחים שונים המסייעים להם לבדוק מהי טובת הילד. הערכאות בעיקר נעזרות בפקידי סעד, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, וכו’ לצורך קבלת תסקיר. הערכאות נוטות לאמץ את המלצות התסקיר ולכן יש חשיבות רבה בהערכות נכונה לקראתו.
משמורת משותפת- ישנם מספר פרמטרים שיש לבחון בטרם המלצה למשמורת משותפת בין היתר קיימת חשיבות לתקשורת בין ההורים, קרבת מקום המגורים, טיפוח הקשר של הקטינים עם ההורה האחר, רצון הילדים (תלוי גיל כמובן) ואם ההורים מסוגלים לגלות גמישות והבנה לצורכי הילדים.
מזונות וחלוקת רכוש
מזונות וההלכה של העליון
ביולי 2018 עשו שבעת שופטי העליון היסטוריה כאשר ענו בחיוב על אחת השאלות החוקתיות הדרמטיות והמורכבות בסכסוכי גירושין: האם יש ליצור שיווין בנטל תשלום המזונות הילדים בין האב לאם? ההלכה החדשה שנפסקה על ידי ביהמ”ש העליון בע”מ 919/95 קבעה כי במשותפת על ילדים בני 6-15 כשבני הזוג משתכרים פחות או יותר שכר שווה ולילדים אין צרכים מיוחדים, שני ההורים חווים באופן שווה במזונות ילדיהם, זאת בניגוד לנהוג בדין העברי ולפסיקה ששררה קודם להלכה זו.
הלכה זו יצרה כאוס רב ופסיקה שאיננה אחידה בין בתי המשפט לענייני משפחה וגם בין בתי הדין הרבניים. לאחר הלכת העליון ניתנו מספר פסקי דין, אחד מהם, פס”ד של ביהמ”ש המחוזי אף ציין כי לטעמו לא מדובר רק בגילאים 6-15 ואין לייחס המהפך במזונות רק לגביהם אלא לכל גיל.
הסדר איזן משאבים ופירוק שיתוף
על פי איזון המשאבים על הנכסים הזכויות הצבירות של בני הזוג מיום נישואיהם עד “יום הקרע” מחולק שווה בשווה.
לצורך הערכת השווי בדרך כלל נעזרים ברואה חשבון או באקטואר.
משווי הנכסים של כל אחד מבני הזוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו.
אם שווי נכסיו של בן זוג אחד עולה על שווי נכסי השני, חייב האחד להעביר לשני את מחצית ההפרש.
“מועד הקרע”
לעיתים יש חשיבות כלכלית להכרעה מהו מועד הקרע, מאחר והגדרת יום הקרע, ופער של תקופה יכול ליצור פער משמעותי בחלוקת הרכוש ובחישוב איזון המשאבים.
בפסיקה הושם דגש על יום הגשת התביעות, ובעיקר על מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך. (במקרי מחלוקת בודקים גם את תקופת ניהול משק הבית המשותף )
