לא רק אני עוברת מסע בשנים האחרונות כזה שמשנה אותי ואת הסביבה שלי, מסע שבגדול הוא חיובי ומעצים, אבל בדרך כמו כל מסע, יש בו עליות קשות, בורות, נפילות והתמודדות שלפעמים כל מה שמתחשק הוא פשוט לעצור ולהפסיק
גם תמרה עברה מסע כזה והיא ביקשה את הליווי שלי למסע המאוד מיוחד שלה.
תמרה ורון שהיו נשואים כמעט 17 שנים, עם זוג תאומות מקסימות, התגרשו.
כשהיא הגיעה אלי היא היתה כבר חצי שנה אחרי הגירושין
אבל לדבריה "כאילו כלום לא השתנה!
אז נפרדנו , יופי, אנחנו לא ביחד, לא נשואים יותר, עשינו הסכם, הפרדנו כמעט הכל, אבל תאכלס כל מה שרציתי לברוח ממנו, לתקן, לשפר, לשנות- נעשה רק יותר מסובך"
היא תיארה את רון כטיפוס תלותי, אובססיבי, ומאוד פאסיב אגרסיב.
הוא לא אלים, לא מסוכן ,אבל סופר מניפולטיבי.
עד כדי כך שכל הזמן הרגשתי אמא שלו, ובעיקר אמא מתוסכלת, לא מאושרת, עם ים רגשות אשם, שכל החרא בחיים שלו קשור וקרה בגללי!
ככה הוא התנהג גם לבנות: במקום דמות אב סמכותית, חינוכית, שמשרה ביטחון והכוונה בחיים, הן אלו שגדלו אותו
היא פנתה אלי כי הבינה שההתמחות שלי היא פרידה ממערכות יחסים מורכבות
ולמרות שנפרדה כבר רשמית, היא לא ממש עברה את התהליך שנכון וצריך וחשוב לעבור בגירושין, במערכת יחסים כזו.
אין קיצורי דרך זה לא יעזור!
אם לא עובדים בזה נכון -הגט הוא לא הפתרון שיקנה את השקט!
כי תמיד אחרי הגירושין נשארים עוד הרבה דברים משותפים שיוצרים אין סוף נקודות חיכוך,
בכל אופן- יש רכוש לחלק, בית למכור, וילדים להמשיך לגדל, אם הן לא מנוהלים נכון- הכל קורס.
אז היא בקשה להצטרף לתוכנית הליווי שלי לאחר הגירושין.
תוכנית שלמדתי להתאים במיוחד לנקודת התורפה של כל לקוח, תוכנית שמצד אחד היא סופר משפטית כי יש עוד הרבה מהלכים שצריך לדייק, אבל גם הכי טיפולית שקיימת!
עבדנו יחד יותר מחצי שנה
כל פעם שתמרה הרגישה שהיא נסחפת שוב למניפולציות של רון, היא ידעה קודם לשתף אותי ויחד בנינו את המענה הכי מדויק שהיא צריכה לתת לו, כזה שיקדם אותה, וגם יציב לו גבולות ברורים.
ובעיקר עבדנו על השיח הפנימי שלה, שהיה כבר כל כך על אוטומט: להגן ולשמור על רון, שלא היתה בו טיפת חמלה על תמרה.
"אנחנו מבלים בין שליש לחצי מזמן העירות שלנו לא בהווה", מסביר הפרופסור לפסיכולוגיה איתן קרוס
"ומה אנחנו עושים בזמן הזה? אנחנו מדברים לעצמנו
הקול הזה בראשנו שעמו אנחנו מנהלים לא מעט שיחות מספק לנו יתרון אבולוציוני וממקסם את ההתנהלות שלנו. אפשר להסתכל עליו כעל כלי עזר לפתרון בעיות במגוון מישורים.
הדיבור הפנימי חוסך מאתנו חוויה חוזרת ונשנית של אירוע, בשביל שנזכור ונבין אותו טוב יותר. הוא גם מאפשר לנו לדמות ולתכנן.
יתרון נוסף שמקנה לנו הדיבור הפנימי, הוא בקרה וויסות.
זה אולי מעצבן, אבל כשאנחנו ניגשים למקרר בשתיים בלילה, ללא רעב אלא מתוך שעמום, מניחים את ידינו על איזו פרוסת עוגה מושחתת ומישהו בתוך ראשנו לוחש: "מיותר. ממש מיותר" – הוא שומר עלינו. הוא מנסה לעזור לנו לשמור על הערכים שלנו ועל אמות המוסר שמוטמעות בנו. הוא יגיד לנו לא לקחת משהו בלי רשות והוא יזכיר לנו שכדי לשמור על הבריאות שלנו אנחנו צריכים לצאת לעשות פעילות גופנית. והוא גם מספר לנו על עצמנו בצורה שעוזרת לנו להבין מי אנחנו. הוא יציין את זה שלא לקחנו את מה שאסור, ואנחנו נחשוב שאנחנו ישרים והגונים.
אבל לכל ד"ר ג'קיל יש גם מר הייד.
כשהדיבור הפנימי יוצא כנגדנו, הוא נוטה להציף את כל המעידות שלנו ולקטלג אותנו כ'אגואיסטים', 'כושלים' או 'מכוערים'.
הוא יכול לעצור אותנו מלהתפנק בגלידה על החוף בשעה לגיטימית לחלוטין, לא כדי לשמור על הבריאות שלנו, אלא מתוך נימוקים קטנוניים בנוגע למראה החיצוני שלנו ולכמה ראויים אנחנו או לא. הוא עלול להתנהג כאילו הוא מכין אותנו לעתיד אבל להציג תמונה שחורה ומאיימת, והוא יטרח להזכיר חוויות לא נעימות ולקבע את זיכרונן כטרי על ידי חזרה בלתי פוסקת.
מדובר בכלי רב עוצמה שבכוחו להרים אותנו אל-על אך גם להנחית אותנו לקרקעית.
זה סופר אנושי והכי נורמלי, אבל את הקול הפנימי אפשר לכוון שיהיה קצת יותר בעדנו ופחות יציק לנו
אחת ההשלכות היותר מתישות של פטפוט פנימי שלילי היא תחושת חוסר השליטה. "כאילו המחשבות שלנו אינן תחת שליטתנו", טוען קרוס. אנחנו עלולים לחוות זאת כמובן גם כשהפטפוט הוא ניטרלי. אך האפקט יהיה חזק יותר כשחוסר השליטה אינו רק מטרד רקע אלא אף מוביל לתחושות עצב, כעס וחוסר מסוגלות.
"אחד הדברים שלמדנו דרך מחקר מדעי", הוא מספר, "הוא שיצירת סדר סביבנו יכולה לפצות על תחושת חוסר השליטה הזו, ואותה ניתן להשיג דרך טקסים".
טקסים ושינוי תגובות אימפולסיביות-
ובאמת מוכח שכשאנחנו שומרים על רוטינה מסויימת, על ביצוע טקסים מסויימים זה מחזיר לנו את השליטה- וכן אפשר לזייף את זה גם בכח גם כשלא מתחשק.
אצל תמרה לדוגמא עבדנו על שינוי האוטומט שלה בכל פעם שהיתה עולה הודעה מרון.
כי כל צליל ממנו היה יוצר אצלה תגובה פיסית בגוף, כמו התחלת התקף חרדה: דופק שעלה, יובש בפה, ותגובה מיידית בלי להמתין דקה של הודעה נגדית ממנה, וכך שניהם נכנסו ללופ של שעות שכלל הודעות רעות, לא מקדמות, הרסניות, ובעיקר כאלו שלקחו את תמרה אחורה במסע שלה
אז העברנו הכל למייל- מייל פחות נגיש, ולא עולה לנו כל שניה על צג הטלפון
גם השתקנו התראות שקשורות לרון
תמרה למדה יחד איתי שמחכים לפחות שעה עד מענה וגם על המענה אנחנו עובדות יחד,
כה פעם אחר פעם, אנחנו מלמדות את הקול הפנימי של תמרה להסביר שאין שום דבר חשוב מסוכן או אקוטי כרגע שמצריך מענה מיידי! והיא בסדר, ומותר לה לענות בזמנה ובדרכה.
פעם אחר פעם אחר פעם עשינו את זה יחד.
וזה הפך לשיגרה, לטקס ששינה לה את כל מנגנון התגובה והרגש ובעיקר החזיר לה שליטה.
להכניס גם קולות חיוביים-
"קול פנימי תמיד היה בעבר קול חיצוני (הפילוסוף הבריטי אלן דה בוטון) בשלב מוקדם יותר של חיינו הפנמנו קולות שלא היו בהכרח מיטיבים כיוון שהם נשמעו משכנעים ברגעי מפתח בחיינו, או חזרו על עצמם שוב ושוב במשך תקופה ארוכה:
הורה כועס, מורה מתוסכל, חבר קנאי, בוס עצבני שלא ניתן לרצות.
ספגנו את סגנון ההערות שלהם ואת טון הדיבור ואלו מלווים אותנו במהלך חיינו, לעיתים מבלי שבכלל נדע היכן אספנו אותם לחיקנו.
הראשים שלנו הם חללים גדולים וקודרים, המכילים את הקולות של כל האנשים שהכרנו אי פעם, ולכן באופן אקטיבי, חייבים להזין את הראש שלנו בקולות חיוביים שיעלו על כמות הקולות הפנימיים השליליים שבראשנו".
קולות של חברים טובים, מטפל מקצועי, צריכת תוכן מעצימה וחיובית, תחביבים עד שהקולות האלו ירגישו יותר ויותר כמו תגובות נורמליות וטבעיות שאנחנו אומרים לעצמנו. וכך, בדרך עקיפה, נחזק את השיח הפנימי המיטיב ונותיר פחות מקום לזה שאינו כזה.
תראי כמה זמן ביום את מבזבזת על זה, וזה רק שואב אנרגיה ולא מקדם! מיד הנחתי את תמרה להרחיב את מעגל ההתעסקות היום יומי שלה שכלל עבודה, ילדים, בית, ואז ארבע שעות בממוצע התכתבויות עם רון
תמרה נרשמה לקורס יין, דבר ששכחה כבר כמה היא אוהבת.
ומצאה את עצמה מבלה מספר שעות פעמיים בשבוע, בחברת אנשים אחרים, מדברת על נושאים אחרים, טלפון כבוי, וכמה שעות טובות שרון בכלל לא היה לה בראש…שלא לדבר על הדייט החדש והמרשים שקבעה לעצמה בתם אחד מהשיעורים.
אם הוא כבר מדבר, כדאי ללמוד לשוחח איתו- נפלאות ה NLP
NLP, או בשמה העברי 'תכנות נוירולוגי לשוני', היא שיטת טיפול שמתבססת על שימוש בשפה ככלי לעצב מחדש את דפוסי החשיבה, את הרגשות ואת ההתנהגויות שלנו. זה יכול לקרות דרך שיח, דרך חזרה על משפטים מסוימים בקול ואפילו דרך דמיון מודרך ושיח פנימי מונחה. על ידי שינויים קטנים באופן שבו אנחנו מקשיבים (ואפילו מדברים) עם הקול הפנימי השלילי שלנו.
שניים מהשינויים מתבססים על אותה ההנחה: אם אנחנו רוצים לענות לקול הזה, כדאי שנעשה זאת בצורה עדינה
שאלות חיוביות הן האפשרות השנייה לתגובה מיטיבה. מטרתן היא כמובן להסיט אותנו (או את הקול הפנימי השלילי בראשנו) מהתבוססות בכישלון או באכזבה ולהניע אותנו קדימה. גירושין ממערכת יחסים כזו היא דוגמה טובה לכך. ההרגשה שהחיים שלך חזרו אחורה כלכלית שצריך להתחיל להסתכל לחיים אחרים מאלו שהכרת, דאגות יומיומיות מהלבד, מהכסף, מההישרדות, כל אלו מטרידים את מנוחתנו עד כאב לעיתים גם כאב פיסי.
השיח הפנימי שלנו אוהב לחגוג על מצבים שכאלו. להתמרמר ולהזכיר לעצמנו למה זה קרה וכמה זמן ייקח לזה לעבור. פה עבדנו על שיח אחר מה במצב הנתון כרגע יכול למנוע ממני להישאב שוב לאותה רוטינה לרון לתובנות לשאלות להתנצחויות ולתחושת הכישלון והפחד? ואז החלטנו שלמשל מאחר ולא פינה את חפציו כבר חודשים מהבית תמרה והבנות יעשו מבצע ניקיון באחד ימי שישי בבוקר עם מוסיקה טובה ברקע ואוירה מחוייכת ויפנו הכל, ישימו לו את כל הציוד בגינה וישלחו הודעה שהכל שם עד מוצ"ש והוא מוזמן לקחת הכל
לאחר מכן הן תורמות הכל לחנות יד 2 שנמצאת אצלן במושב.
היא סיפרה לי אח"כ שזה עבד מדהים
הן רוקנו את הציוד של רון עם חיוך ולא בכעס עברו בוקר נעים ומגבש יחד והאדון מחוסר ברירה כמובן שהגיע ופינה משם הכל כי כבר שום מניפולציה לא עבדה
בדיוק פתח השנה החדשה סיימנו לא היה יותר צורך להמשיך העבודה יחד תמרה גדלה היא ענקית עכשיו בכל ממד שהוא ובעיקר בתוך עצמה
זר הפרחים שהגיע למשרד היה מרגש ויפיפה, זר לבן, טהור, בצירוף פתק ועליו משפט אחד- עכשיו באמת ניצחתי!
'השיטה ' תמיד מנצחת
חג שמח
שנה נפלאה
שנה של דיבור פנימי בריא מקדם מועיל שפוי ומשמח
