שתיהן נרשמו לשיעור יוגה, שתיהן היו ממש גרועות
ככה הם נפגשו
ומאז הן בקשר כזה קרוב
מין חברות נפש
אולי טיפה יותר
קצת יותר מ רק לדבר
קצת יותר מ קפה פה ושם
קצת יותר מ רק יוגה
היא רואה לה לתוך הלב ממש ואין הרבה אנשים שהצליחו בזה עד עכשיו
היא נשואה כבר עשור
שני ילדים
בית במושב
וחיים נוראיים
ואז זה קרה…
אולי בהתחלה זה לא נראה כל כך נורא
פשוט סתם כאילו שהיא לא קיימת, שקופה כזו
שלא נדבר על העדר כל אהבה, רומנטיקה או חלילה אינטימיות
ואז התחילו הערות
ולזה גם התווספו קללות,
בוז, זלזול והשתיקות שהפכו הארוכות יותר
ואז היא הרגישה שהוא כבר ממש מתחיל לשחק לה בראש
ומשם פשוט 'מיותר לפרט' היא אמרה
זאת פשוט כרוניקה של התעללות, הקטנה,
רוע, שתיקות, אטימות, וממש התעללות.
מערכת יחסים עם אדם אלים עם בן זוג נקמן
נכון היא לא קיבלה מעולם אף פעם מכות! 'לא לא לא לא זה לא הגיע לזה!'
עשרות פעמים היא טרחה לציין את העובדה הזו בשיחה שלנו.
אבל שנים של יחסים כאלו, הופכים אותך לכל כך קטן וכל כך פוחד,
לכל כך מתגונן וכל כך מתרץ…
'תקשיבי, אף פעם לא היה ביננו משהו ממש מיני ביני לבין אותה חברה',
היא הדגישה פעם אחר פעם
אבל היה שם קשר עמוק
קשר אחר
קשר אינטימי בלבבות שלנו
והוא החליט שהוא ממש סוחט אותי על זה
ואני, עם ביטחון עצמי בקרשים,
פחד מכל דבר שיוצא לו מהפה,
או אפילו מהמבט שלו,
פשוט הלכתי וקמלתי.
אז הוא החליט שאני בוודאות בוגדת בו ודרש להתגרש!
קפצתי על זה בשתי ידיים!!!
חצי שנה אחרי-
התגרשנו!
וויתרתי על המון באותו הסכם שעשינו מול אותו מגשרת שהוא הצליח לכבוש בקסמיו.
העיקר להפטר ממנו.
אבל מי היה מאמין שזה בכלל לא הסוף?!
זו רק ההתחלה?
הדיו עוד לא יבשה על ההסכם
אבל הוא היה חייב משהו חדש להתעסק בו,
משהו חדש שיהיה לו מולי, חלילה לא להניח לי.
הקלף שלו כמובן היה -הילדים
הוא הסיט
הוא פגע
הוא עשה הכל להפריד אותי מהם.
עם הגדול הוא הצליח עד כדי כך שהוא עבר לגור איתו ועליי הוא כעס.
איתי הוא לא דיבר. אותי הוא שנא.
ברור, מי ידבר עם אמא כזאת, אחרי שמזינים אותך בסיפורי זוועה עליה,
על מעלליה,
על כל דבר שרק אפשר להמציא?!!
כמובן שהוא מיד חיבר את אותה חברת אמת, לרומן לסבי מופרך ועסיסי ותיאר כיד הדימיון הטובה עליו הכל לילדים ולכל מי שרק נקרה בדרכו.
אין גבול לשקרים!
אין גבול לרוע!
עם הקטן לא כל כך עבד לו, הקטן עדין נשאר במשמורת משותפת,
אבל גם זה לא מנע ממנו להגיש נגדי עכשיו תביעה-
תביעה על הסתה ובעיקר על העדר התפקוד שלי כאם!
כן כן בתביעה הוא כתב,
תקראי בעצמך:
שאני אמא נעדרת כל מסוגלות הורית
אמא מסוכנת לילדיה
אמא שלא מתפקדת
אמא שצריך להוציא ממני את הילד היחיד שעוד גר איתי ולהעביר אליו!
יצאנו לדרך, ניהלנו הליך ארוך וקשה של בדיקות, חוות דעת מעמיקות ובעיקר ליווי קרוב קרוב, כדי לתת לה את כל הכלים לצלוח את התביעה ובעיקר את ההתמודדות מולו
הוא תקף בכל חזית אפשרית
ללא סוף הגיש אין סוף בקשות לביהמ"ש השמיץ וחיפש כל דבר שיכול היה לפגוע בה ולערער אותה כפי שעשה כל השנים.
שנתיים אחרי –
התיק נגמר!
נגמרו שנתיים של קושי,
שנתיים שהתחילו במצב שבו אפילו את כתב ההגנה היא בקושי יכלה לכתוב אותי או לעבור עליו,
שנתיים שהתחילו עם פצע פתוח מדמם, מעלה מוגלה,
כזה שכמעט ואי אפשר לגעת בו.
לאט לאט, בתהליך שעברנו יחד, היא לא רק הצליחה להחלים ולגרום לפצע להעלם,
היא ממש התחזקה, גדלה, השתנתה!
האדם שאיתו התחלתי את התהליך, לא היה אותו אדם שחיבק אותי השבוע במסדרונות בית המשפט.
כשעמדנו יחד, מחוץ לאולם, דקות ספורות אחרי שניתן פסק דין שסגר את התיק סופית,
פסק דין שכתב ללא עוררין שהיא אמא מקסימה,
חמה, מתפקדת, אוהבת!
פסק דין שנתן אפס לגיטימציה להתנהלות האב!
פסק דין שציין במפורש, שילד צריך גדול אצל שני הורים מיטיבים וככל והאב וימשיך לפעול כנגד האם,
ובכך לפגוע גם בילדים-
נקטו נגדו הליכים משמעותיים!
הפעם היו אלו דמעות אחרות שזלגו על פניה
וחיבוק חזק חזק וקרוב קרוב של אישה, שקיבלה את העצמאות האמיתית שלה.
היא לא רק ניצחה והשתחררה מתביעה קשה שהתנהלה נגדה,
היא לא רק הצליחה להוכיח את האמהות שלה ואת האהבה שלה לילדים שלה,
היא השתחררה מהפחד האמיתי ממנו!
היא השתחררה מהפחד להתמודד איתו ומולו!
וזו -עצמאות אמיתית!
"את סיפרת לי
שאת מרגישה
כמו בית שחזקו לו יסודות
כמו חדר שפתחו בו חלונות
כמו משהו מושך למעלה
מדגיש את זקיפותך
שאת רואה הכל בגבה העינים
בצבעי חיים עזים
שאת שרה בקול רם
את היותך
שימיך מזמינים אותך
ספרת איך את פוסעת
ספרת גם על שמחה
על חדות קלות הדעת
והקשבתי לך
ולשקט בעינים
וידעתי שהצמחת לך כנפיים"
(י.קלו מור)
