דפנה פתחה את שיחת הטלפון הראשונה ביננו בסדרת שאלות ארוכה מאוד שנשמעה יותר כמו תחקיר מאשר שיחת טלפון לייעוץ מטעמה. היה שם כל כך הרבה היסוס, תחקור וחשד, שלרגע לא הבנתי לאן היא חותרת. "את בטוח מכירה את דן", היא פתחה ואמרה בחצי גאווה חצי התרסה. "הרי אין משהו שלא מכיר אותו בארץ. דן עשה כמעט כל תפקיד מפתח ציבורי אפשרי. הוא גם איש מאוד מרשים", סיננה. אפילו מעבר לקו ניתן היה לדמיין בנקל את ההבעה הכואבת שעל פניה. "אף אחת לא נשארת אדישה לנוכח הכריזמה הכובשת, הביטחון והמראה הגברי והחסון שלו, אפילו בגילו המתקדם. אנחנו נשואים כבר 43 שנים. ואני רוצה שתתבעי לו את הצורה! אני רוצה שתוציאי אותו עם המכנסיים למטה, שפשוט תגרמי לו להישאר בלי כלום ועם המון בושה!

שמעתי עליך שאת מסוגלת לזה, שאת ביצ'ית!" אני זוכרת שחשבתי לעצמי כמה השיחה צורמת לי, עד כדי כך שלא נעים לי להמשיך בה. אבל משהו בתחושת הבטן, באינסטינקט שלי (זוכרים?), גרם לי להישאר על הקו ופשוט להקשיב, לתת לה לדבר חופשי ולהקשיב היטב. היא תיארה נשואים ארוכים שכוללים ילדים לתפארת, נכדים אהובים, קריירה מפוארת שלו וחיים נוחים שלה. נסיעות לאתרים אקזוטיים ברחבי העולם, שליחויות מאתגרות, נסיעות עסקים רבות, חברים מרתקים, מגורים באחוזה רחבת ידיים ומטופחת באחד מהמושבים היותר נחשבים במרכז, אבל…. על הכל העיב אבל אחד גדול. "הוא בוגד סידרתי!" היא הטיחה בשנאה וכאב. "במשך שנים, כל הזמן, הוא דואג להצהיר כמה הוא מטורף עלי, אבל אני יודעת את האמת, אני מכירה אותו הכי טוב, הוא לא יכול לוותר על נשים אחרות, הוא מוקסם מהן, נכבש בשנייה, כמה שהוא חזק בכל התחומים האחרים בחיים, בתחום הזה, מול נשים אחרות, הוא מכושף. ועכשיו בגילי, החלטתי שדי! 

הבושה, הכאב, התסכול, לא שווים את כל הפאר והעניין שמסביב, די. שמעתי שאפשר לתבוע על בגידה ואני רוצה מיליון דולר לא פחות! שישלם! שיכאב גם לו, שכל מפעל החיים שלו ירד לטמיון, שכל מה שעבד למענו ייהרס, שלא יישאר לו כלום." השיחה התארכה הרבה מעבר לזמן שאני בדרך כלל מקצה לשיחה טלפונית ראשונה, אבל פה הבנתי מהר מאוד שהיא רוצה משהו אחר: דפנה צריכה אישור לאהבה של דן אליה. היא צריכה חיזוק ובמקביל גם תעודת ביטוח עבורה. תביעה לא היתה מספקת אותה (וגם משפטית בכלל לא בטוח שזה ההליך הנכון), היה צריך פה משהו אחר, משהו שירפא אותה: תהליך של הכרה, סליחה ופיצוי מותנה ממנו אליה. לאחר סידרת שאלות שהפעם אני שאלתי אותה, כבר הייתי בטוחה לגמרי מה הפתרון האידיאלי עבורם, רק שטרם ידעתי אם האדון ישתף פעולה: הצעתי לערוך איתם ביחד הסכם שלום בית לחילופין גירושין. הסכם משפטי שאני מחבבת במיוחד ונוהגת לעורכו לא מעט. בתנאי שהסיטואציה מתאימה לכך כמובן. זהו הסכם שלום בית, שבו ניתן להכניס כמעט הכל, כל מה שחשוב לזוג לצורך שמירת וטיפוח הקשר שלהם, האהבה והמשפחה: לנהוג בכבוד אחד בשני, לדבר בצורה ראויה ומקדמת, לא לנהוג בשום סוג של אלימות, לא להסתיר מידע, אם קיימת התנהלות כלכלית לא מקובלת- מנסחים פתרונות והתנהגות שמקובלת על הצדדים, אם יש צורך לפנות לטיפול מכל סוג שהוא מפרטים גם זאת, הכל. ואז הנספח לאותו הסכם שלום בית, הנספח הוא הסכם גירושין לכל דבר ועניין, שעובדים ועורכים אותו ביחד. נספח הגירושין כולל את כל הנושאים והסוגיות שאם היו הצדדים מתגרשים היום, היה עליהם לכלול ולהתייחס אליהם. לאחר מכן שהכל מוכן, חותמים על ההסכם ועל הנספח, מגישים לבימ"ש ובדיוק כמו כל הליך של אישור הסכם, מגיעים לביהמ"ש ובפני שופט ניתן תוקף של פס"ד לכל ה"חבילה" הזו. רק ששימו לב – בני הזוג לא יוצאים מאולם ביהמ"ש כדי להתגרש, להיפך, הם יוצאים שפניהם לשלום בית, לעשייה משותפת, בדיוק כפי שכתבו בהסכם. 

הם יוצאים לעבודה עבורם ועבור עתידם. הכל מתרחש בשעה שהם יודעים בדיוק מה יקרה אם לא יסתדר, הרי יש להם כבר הסכם גירושין חתום ביד ("הנספח"). אם, למרות הרצון הטוב והעבודה, בני הזוג לא צלחו את ניסיון שלום הבית, מספיק שאחד מהם מודיע לשני על כך בכתב, תוך תקופת הימים שהם בחרו לציין בהסכם שלהם, והנספח- הסכם הגירושין נכנס לתוקף. הסכם שכבר קיבל תוקף מביהמ"ש ולכן מהווה הסכם גירושין תקף לכל דבר ועניין! והרי לכם פיתרון מושלם, ללא מריבות, מרוץ סמכויות, הוצאת כספים רבים, אנרגיה קשה, מלחמות על חשבון הילדים, חוסר וודאות- הכל כבר נכתב הוסכם ואושר מראש. דפנה ודן הגיעו אלי שניהם למשרד. לסוג של שיחת גישור למרות שדאגתי להבהיר בהזמנתי שבשלב זה אני עדיין מייצגת רק את דפנה ודן מוזמן להגיע עם עורך דין מטעמו (כשמדובר בגבר עם כזה ביטחון עצמי וכנראה גם עם אהבה לא מבוטלת לאשתו, לפחות ממה שהיא מתארת, שיערתי שיגיע לבדו וכך היה). למשרד נכנס גבר בסביבות גיל ה 70, שיער מלא וכסוף ולמרות הגיל ניכר שתמיד היה גבר מרשים ומודע מאוד לעובדה שקשה להתעלם מנוכחותו. זכרתי אותו כמובן מהטלוויזיה, אבל לפגוש בו פנים מול פנים אכן היה אירוע אחר. בנקל ניתן להבין כיצד נשים מוקסמות ממנו, מעבר לחזותו החיצונית הכובשת, דן התגלה כגבר רהוט, חכם ובעל חוש הומור לא מבוטל. שעתיים אחרי, אחרי שכל אחד סיפר את הצד שלו, היה גם לי ברור שדן באמת אוהב את דפנה, את אשתו מזה 43 שנים. אך גם מאוהב בתחושת הפלירטוט והריגוש עם נשים אחרות. "זה רע, זה אסור, זו טעות! אני יודע. 

הבטחתי לה שזה לא יקרה יותר לעולם. היא מסרבת להאמין לי ובצדק, לכן אמרתי שאני מוכן לחתום על כל דבר, רק שלא תלך ממני, שתיתן לי את הזדמנות בפעם האחרונה, להוכיח לה שרק אותה אני רוצה באמת, שרק איתה אני רוצה להזדקן". במהלך שני מפגשים ארוכים שכולם עבדו בהם מכל הלב והנשמה ישבנו שלושתנו וניסחנו ההסכם. בחלק הראשון שלו, בהסכם שלום הבית, נוסחו כל התנאים שדפנה ביקשה להציב: שילכו לטיפול זוגי ביחד לפחות ל 12 מפגשים, שדן לא יסתיר ממנה יותר טלפונים, שלא יהיה בשום סוג של קשר עם נשים אחרות. וגם לגבי המאהבת האחרונה, שמה הוזכר במפורש בהסכם ונכתב שאם אפילו ישלח לה הודעה ולא משנה מה תוכנה, אזי נספח הגירושין יכנס לתוקפו ויופעל. נספח הגירושין לא חס על דן, מדובר בנספח שבהחלט פועל כלכלית לטובת דפנה: את אותם מיליון הדולר שרצתה בזמנו לתבוע בגין הבגידה, דאגנו שתקבל דרך איזון משאבים לא חציוני. כך שאם בסיטואציה רגילה, על פי חוק יחסי ממון, כל הרכוש, הזכויות הסוציאליות והצבירות של בני הזוג מיום נישואיהם ועד יום הקרע, מתחלקים חצי חצי, בהסכם הגירושין שלהם הוסכם שהיא תקבל 75% מאותן זכויות וכאמור דובר במיליונים רבים. 

(בכל זאת הוא עשה קריירה כל השנים והיא תמכה וסייעה מהצד). עבודה על סוג כזה של הסכם, היוותה גם סוג של טיפול עבורם, בעיקר עבורה. עבור דן זו היתה הזדמנות להקשיב לאשתו, להכיל, להתנצל, לאודות, ולהראות לה מה באמת חשוב לו, על מה וכמה הוא מוכן ורוצה לוותר, רק על מנת שתאמין לו, שהוא לא יחזור למקומות האלו, לנשים האחרות. ללא ספק התהליך הוביל את דן להכרה, שגם הוא כבר זקוק לשקט ולשלווה של הביחד שלהם. ראיתי בעיניים שלו את האהבה, ראיתי בשפת הגוף שלו, בקולו שפנה אליה ברוך, כמה היא יקרה עבורו. ראיתי שהוא רוצה אותה באמת. קיוויתי שלא מאוחר מידי עבורם, ושבכל זאת גם אם לפעמים נראה שהכל אבוד והכל כבר הרוס, תמיד, בכל גיל, אחרי כל משבר, עם רצון אמיתי – יש תקווה לאהבה. שנים אחרי, כל ראש שנה, אני מקבלת מהם ברכת שנה טובה, ברכה משותפת, זה הצליח- האהבה ניצחה.