החברה תמיד צחקו על ארז שאם הוא יתקל בעמוד העמוד יקרוס.
המילואימניקים מהסיירת שאיתם שירת שנים, תיארו אך אין הלימה בין מימדי הגוף האדירים והחוסן של ארז, לבין הלב הרך והרגיש שלו.
כזה הוא ארז: 1.82 ס"מ , 105 ק"ג של שרירים, ולב אחד, עדין, רחב וחם.
כשארז ופזית התחילו לצאת תמיד אמרו שהיא כל כך קטנטונת, שברירית ועדינה, שהוא יכול בטעות, בחיבוק חם, לפרק אותה לגמרי…
ארז ופזית התחתנו, הם הביאו לעולם תאומות מתוקות שקיבלו את ממדי גופה הדקיקים של פזית והיו האהבה הכי גדולה של ארז,
שהפך לאבא מטורף!
נדמה היה שאין כלום בעולם עבורו חוץ מהבנות.
האושר שהיה על פניו כשרק דבר עליהן,
הסבלנות האין סופית שהיתה לו לעשות עבורן הכל.
הגננות הכירו אותו מצויין
האימהות של החברות קנאו בפזית
כולן צקצקו בלשונן כמה פזית היא ברת מזל
גם חתיך הורס, 'גבר גבר', וגם אב השנה!
הוא גם בעל כזה, היו מרכלות בינן לבין עצמן, על כל דבר הוא אומר לה כן, בחיים לא מתווכח, לא מרים את הקול, לא עושה אפילו פרצוף, כל מה שהיא רוצה, יש לה! איזו מלכה!
עם השנים ארז קצת נעלם
הפסיק לארגן את מפגשי החברה הקבועים שבהם היו יושבים יחד, מרכלים על הצבא, אוכלים כמויות מטורפות של בשר, צוחקים בקול רם ומרוקנים בקבוקים של בירה מכבי.
עם השנים הוא הפסיק להתאמן, ופחות ופחות השקיע בשיגרה שלו שפעם כל כך אהב.
עם השנים היה נדמה, כי לא רק מימדי גופו הצטמצמו, אלא גם נשמתו נעלמה.
ארז נראה רוב הזמן כמו גבר מת מהלך.
קם בבוקר, הולך לעבודה, חוזר ישר הביתה, מטפל בבנות, מסדר את הבית, הולך לישון, וחוזר חלילה.
פזית לעומתו רק הלכה ופרחה:
מחוג זומבה, לקפה עם חברות בקאנטרי, אח"כ קצת פילאטיס מיטות, מקלחת מרעננת, יין טוב בערב מול הטלויזיה כשהרגליים מורמות, וצלחת של פירות חתוכים אחד אחד מונחת על רגליה,
החיים הטובים!
אף אחד לא ידע מה באמת קורה בביתם של ארז ופזית.
הוא הפסיק בכלל לדבר והיא מכרה גיבובים של שטויות וקלישאות לכולם
ובעיקר סיפרה לכולם שארז כנראה בדיכאון קשה, שהראש שלו כבר הרבה זמן לא במקום,
הוא אפילו נתקל בדברים, שוכח מלא, קלאמזי, ומעצבן!
אף אחד לא תיאר לעצמו איזו התעללות רגשית ופיזית ארז עובר בביתו שלו.
איך הגבר הענק והחסון הזה חוטף יום יום.
הוא תיאר בפניי איך פזית לא מרשה לו לשים שום סיסמה בטלפון או במחשב!
ואיך במפורש, פעמיים ביום, היא דורשת ממנו את המכשירים שלו לבדיקה!
איך היא דואגת להסביר לו פעם אחר פעם, שהוא כלומניק בלעדיה, לא ממש יודע להסתדר בבית ועם הבנות, חוץ מלהביא ולקחת אותן מפה לשם.
איך ביום שימאס לה ממנו, הן תהיינה רק שלה ואין מצב שיקבל עליהן משמורת, כי היא תספר לכולם איך כשקשה לו, הוא לפעמים יוצא למרפסת לעשן ג'וינט- 'מי שעושה סמים לא יהיה הורה לילדים'! נהגה לצווח עליו. ולא משנה כמה הסביר שסיגריה קטנה פה ושם לפני השינה, כדי להירגע מהגיהנום שיש לו בחיים היא ההצלה היחידה, ושאין קשר בין זה לבין אהבות חייו .
אז הוא פחד
והפסיק לעשן
והלך לפסיכיאטר לבקש כדורים, כי החרדה והדיכאון מחרבים לו את השפיות ומעלימים ממנו את הרצון לחיות.
ואז היא צרחה עליו שלהורה פסיכי, שלוקח כדורים, לא נותנים משמורת – 'אתה הרי סכנה מהלכת על שתיים! משוגע עם קבלות! אתה תראה את הבנות אם ניפרד, רק בפיקוח'- טיפטפה לו.
אז גם כל מחשבה שלו לנסות לצאת מהנישואין המטורפים הללו, ניגנזה מיד מרוב פחד.
ואז היא הסבירה לו שמכיוון שהוא עובד והיא לא, הוא ישלם לה יםםםםםםם מזונות ושלפה לו כל מיני חישובים מהאינטרט, וארז הרגיש שחוץ מלתקוע לעצמו כדור בראש, כבר לא נשאר לו מה לעשות,
אז הוא נשאר.
אח"כ היה סרט אחר, היא החליטה שהוא מנהל רומן עם אחת הסטודנטיות במקום העבודה שלו. ארז עובד במקום עבודה ביטחוני, בתפקיד בכיר ורגיש, רק תארו מה איום כזה יכול לעשות לו.
אז היא דאגה לכך שידרוש העברה למחלקה אחרת, וממש לא שינה לה שהוא אוהב את המחלקה שלו והוא מתקדם שם וסופר מוערך.
וארז שתק
פחד
דעך
ושתק
עד מקרה האבטיח
ארז שכמובן עושה את כל הקניות לבית, מעבר לכך שמנקה את הבית, מתקן הכל בבית, ומבשל רוב הזמן
חזר מקניות
שעת אחר צהרים מאוחרת, ביום חמסין עם תחושה של 100 אחוזי לחות
והשקיות היו כבדות
כל הבגאז' של הרכב היה מלא
ארז כבר הרגיש את הגב וידע שמחר לא יצליח להזיז את עצמו מהמיטה
הוא נכנס הביתה, פרק נאגלה אחת ובשקט ובעדינות גמגם לפזית אם אולי היא יכולה, אם לא קשה, אם בסדר מבחינתה רק לקחת גם כמה דברים…
היא הורידה את הרגליים מהשולחן הניחה את כוס היין ואת צלחת הפירות בנשיפה עצבנית, פתחה את עיניה, הרימה את ידה ובקולה הסמכותי ענתה לו בבוז" 'אפילו לזה אתה לא גבר!' הלכה לרכב לקחה את האבטיח שארז קנה, נכנסה לתוך הבית,
נעצרה במטבח מול ארז, שבדיוק החזיק את בקבוקי היין שקנה עבורה בשתי ידיו, דחפה לו את האבטיח בעוצמה מטורפת לתוך הבטן, מה שגרם לארז להתקפל ולבקבוקים ליפול ולהישבר
ארז תפס בכאב את בטנו
הוא נאנק תחת הכאבים והבין מהר מאוד שפזית פגעה לו גם בצלעות
פזית, שעוד יותר איבדה את האשתונות, כשהבינה שכבר לא תזכה להינות בקרוב מכוס יין מפנקת,
התכופפה, הרימה את אחת הזכוכיות, כיוונה לעבר צווארו של ארז ובקול מלא שנאה וטירוף אמרה לו:
'פעם אחרונה שזה קורה!
בפעם הבאה
אתה יוצא מפה או על אלונקה או עם משטרה…'
'אז אני פה!'
אמר לי
'הבנתי שזהו!
שאני ממש בסכנה אמיתית
שאני חייב לגמור את זה
אבל קודם לשמוע ממך איך בכלל אני הולך לעשות את זה כי ברור לי
שאיתה זה לא יהיה הליך רגיל'
ברור שלא
זה הוכיח את עצמו לכל אורך תקופת המו"מ שהיא בכח ניסתה לנהל מולו ישירות ולא מולי,
למרות שגם היא היתה מיוצגת
להפחיד אותו
לגרום לו לצווי הרחקה שיקריים
להבטיח דרך עורך דינה שיש הסכמות עיקריות, אבל להמתין חודשיים וחצי עם טיוטת הסכם ראשונה
הכל כדי להטריף אותו כל התקופה הזו
ואני מחזקת
תומכת
מנסה לשקף שבסוף זה הכל שאלה של למי יש יותר סבלנות
מי רואה את התמונה האמיתית הרחבה ומי מתעסק באגו ובקטנות
לאט לאט מצליחה לגרום לו להבין
שהוא חייב לעבוד על הפחד יחד עם המטפל שלו ואיתי
חייב להבין שאיתה כלום לא יגמר בהסכם
איתה צריך ללכת עד הסוף
ושבסוף, לא בדיון הראשון וכנראה לא בשני, אבל אין ספק כי בסוף, גם בימ"ש יראה את הטירוף שלה
ובעיקר הבטחתי לו
שאת הילדים הוא יקבל, גם אם זה יקח עוד קצת זמן
ההורות תהיה שלו
הורות משותפת, שוויונית, שהוא יוכל להחליט ולקבוע, תהיה לו אמירה מול ילדותיו האהובות
ובעיקר שהוא יפסיק לחיות חיים של פחד
דמיין,
אמרתי לו והחזקתי את ידו,
תעצום רגע עיניים
קח שתי נשימות עמוקות,
ותדמיין איך אתה נכנס לדירה קטנה וחמודה רק שלך ושל הבנות
אתה פותח את הדלת ואין לך פחד בלב
אתה נכנס לבית ומרגיש בטוח
אתה הולך לישון שקט
אתה קם בבוקר לשיגרה שלך
שיגרה שלא מפחידים אותך
לא עוקבים אחריך ולא מסרסים אותך ובעיקר
לא מרביצים לך!
שיגרה של שפיות
הוא פתח עיניים חייך וידעתי ישר -שבדרך החכמה והאלגנטית שלנו אנחנו יחד מנצחים אותה!
סימנים להתעללות ריגשית (מכוון לנשים וגברים כאחד):
מעקב /שליטה על בן הזוג
איום על בטחונו, רכושו או על יקיריו
בידודו ממשפחה, מכרים, או חברים
השמצה , יצירת בושה, או השפלה
קנאה קיצונית, אשמות, חשדנות ופרנויה
מתן ביקורת מתמדת וקשה
לעג או התגרות על בסיס קבוע
רק הצד המתעלל מקבל החלטות באופן בלעדי
הטמעת ספק עצמי ותחושת חוסר ערך
לגרום לקורבן להטיל ספק בכשירותו הנפשית- 'גזלייטינג'
לא לאפשר לקורבן לבלות זמן עם עצמו
סימנים לכך שאתם מאבדים את עצמכם בקשר כזה
ולא מסוגלים לראות שאתם הקורבן ולא האשמים –
אתם מרגישים שמשהו משתבש במערכת היחסים והצד השני לא לוקח אחריות על כלום
אתם מטילים ספק בעצמכם לעיתים קרובות, בהבנה שלכם, בהתנהגות שלכם, באינטליגנציה שלכם, ביכולות שלכם עד כדי הטלת ספק בשפיות שלכם
כשבן הזוג שלכם פוגע בכם אתם משכנעים את עצמכם שאתם פשוט "רגישים מדי" ושאתם צריכים להתגבר על זה
אתם מסתירים את התנהגות בן הזוג מהמשפחה ומחברים ולעיתים גם מהילדים לאורך זמן
ומעדיפים להתרחק מהם ולא ממנו
אתם מתקשים לקבל החלטות כי ערערו לכם כבר לגמרי את הביטחון ושכחתם בכלל איך עובד המנגנון הזה כי לא נותנים לכם לקבל החלטות לבד
מרגישים חסרי ערך, מדוכאים, מפוחדים לא ראויים
מטילים ספק בזיכרון שלכם, מרגישים מטושטשים, מתקשים לזכור מה היה באמת במריבות עם בן הזוג, וכל ריב הופך להיות יותר ויותר קיצוני ומאיים
