ארץ חדשה

השבת השחורה התחילה אצלי שלושה ימים קודם-חול המועד סוכות טיול אופנועים ענק שמתארגן במיוחד במועד זה בחסות מועדון גדול ויוקרתי וכולנו דוהרים בכבישי הדרום לכיוון כביש 10 הידוע…

לא היינו היחידים שהתרגשו לקראת הפתיחה המצומצת של הכביש ליומיים בלבד, בחול המועד סוכות, עבור המוני ישראל, כשבשאר השנה הוא מוגדר כשטח צבאי סגור.

הכביש המפורסם כגבול מערבי של מדינת ישראל המשתרע על כ 180 ק"מ ועובר כמעט לכל אורכו של גבול ישראל מצרים, מרצועת עזה בצפון ועד לצומת סיירים שבדרום.

למי שלא הרגיש את זה על בשרו, את ריח המדבר בתוך הקסדה הפתוחה למחצה, את רוחות המדבר החמות על עורפו, ואת הכביש המשובש מקפיץ את צמיגי האופנוע, לא ידע לעולם על מה אני מדברת-
הכי קרוב לטבע
הכי קרוב למדבר
הכי קרוב לגדר
הכי קרוב למצרים….

כשהעיניים מתרגלות לצהוב, לחום, לגווני החול והנוף המהפנט, הן ננעצות בדבר אחד שונה
שלי לפחות ננעצו:
מעבר לגדר הגבול, בצד המצרי, לא ניתן להתעלם היה מנוכחות מאסיבית של מבנים, בסיסים, מוצבים, וחיילים מצרים.
ראיתי אותם כל כך מקרוב, הם עמדו וצפו בנו.
לא אחד, לא שניים? עשרות אם לא יותר,
עמדו ושמרו וצפו ו….
משהו לא הסתדר לי בעיניים, בראש, בתחושה…
הסטתי את המבט לצד השני, לצד שלנו, של מדינת ישראל, ושם לא הפריע שום דבר לקו הנוף המדברי האקזוטי
כלום!
לא מבנה שלנו
לא מוצב
לא חיילים
כלום!

משהו בבטן לא הרגיש לי בסדר,
אבל מי אני? דברתי עם עצמי לתוך הקסדה שלי
מי אני שאשאל אפילו מה זה הקטע הזה?
אז שתקתי
ואחרי עוד כמה ק"מ
כשאפילו שלמה ארצי ששר לי חזק באוזניה את 'ארץ חדשה', לא הצליח למסמס לי את התחושה אז שאלתי בזהירות את בן זוגי, שהיה שקוע בתמרון האופנוע על הכביש המשובש,
'תגיד…. זה לא מוזר…?'

רבע שעה לאחר מכן בעצירה של כל הקבוצה הססתי ושאלתי
'תגידו…זה לא מוזר…?'
קבוצה של 50 אופנוענים מסוקסים, ארץ ישראל היפה ,מלח הארץ , בוגרי יחידות ואנשי ידע ענו לי כמעט פה אחד
'מה לא ברור? הם שנים אחרינו בפיגור טכנולוגי וצבאי! לנו אין צורך במבנים, בחיילים שיעמדו פיסית על הגבול, ועוד בגבול של שלום! לנו יש עיניים!' והצביעו בגאווה לעבר האנטנות והמכ"מים שהיו פזורים על פסגות ההרים.

שתקתי.

זה היה ב 5.10.23
את היום סיימנו עייפים מרכיבה ארוכה, ולקראת חשכה לנו במלון מקסים ומפנק באזור שדה בוקר
פסטורליה, חופשה, סוף חגים, המתנה כבר לחזור בתחילת שבוע לשגרה מבורכת

למחרת בבוקר יום שישי 6.10.23 רכבנו על האופנוע הביתה- למושב רגבה שבצפון
עברנו את כבישי הדרום , אותם כבישים שיום אחרי כיכבו כבר בכל הכותרות
וכל מה שרציתי זה
לחזור הביתה
ובכל זאת, שישי ערב והבטן שלי מכווצת
מכווצת מפחד שלא נתן לי מנוח

הייתי לבד בבית
כל המשפחה העדיפה לנסוע למרכז לעוד ארוחת חג ואני רק רציתי שקט ומנוחה אחרי הרכיבה הארוכה

אני מטורפת על זמן בית לבד
הוא כל כך נדיר עבורי שזה קורה, זו עבורי חגיגה!
ארבעה ילדים
עוד ילד באימוץ חלקי
חתול שמן ומפונק
ומשפחה שגרה מסביב לא תמיד משאירים לי זמן רק לעצמי

והפעם….
רע
הרגשתי רע
פחד ורע

הגפתי את כל הבית, נעלתי שערים ועליתי למיטה מוקדם עם כוס יין ותחושה של זוועה

שעת בוקר מוקדמת בטירוף של יום שבת התעוררתי , משהו בסביבת חמש וחצי, והתחושה רק העצימה
התהפכתי במיטה וכמה שלא ניסיתי להגיד לעצמי ששבת
ושאין למה לקפוץ בשעה כזו מהמיטה- לא עזר
קפצתי

הכנתי קפה פתחתי את כל התריסים בבית כדי להכניס את צינת הבוקר הנעימה פנימה
התיישבתי מול נטפליקס כשבבטן ממשיך להיות לי רע….

שעתיים אחרי כבר לא צריך לספר
כולנו הושלכנו לתוך גיהנום
לתוך חור שחור
שקרע לנו את הלב
וחרך לנו את הנשמה

מאז, בתוך כל הגיהנום הזה בימים שאינם ממש ימי שיגרה
בין הכאב, הכעס, חוסר האונים, הפחד והתדהמה,
בקוקטייל הרגשות ההיסטרי הזה התחילה להיכנס גם בי גם קצת תקווה

סליחה על האנלוגיה, אבל התחום שבו אני עוסקת הוא בעיקר ניהול משברים, תחום שמלווה אותי יותר ממחצית חיי והעובדה שאת רב שנותיי, ימיי ושעותיי אני מבלה בליווי אנשים שחווים משבר (ללא כמובן להתיימר להשוות לזוועות שחוו הקורבנות של השבת השחורה ב 7.10.23 )

אנשים מדהימים שעבורם, סוביקטיבית, באותה נקודת זמן ותקופה בחיים שלעיתים נמשכת שנים רבות,
מדובר במשבר שממוטט להם את הביטחון, את העוגנים,
שעוסק בפחדים הכי בסיסיים שלהם!

נכון לא פחד ממוות או שבי
אבל פחד ממשי ולא קל

ולא ניתן היה להתעלם מנקודות ההשקה-

ידוע שכדי להיות חזק צריך גם לקבל את הכאב והחולשה

לעיתים זה נשמע כמו עוד סלוגן מעצבן
אבל תראו כמה חוכמה יש בשפה שלנו :
ניצחון אמיתי הוא כשצלחת את הפחדים שלך
בדיוק כמו במילה משבר מהשורש ש.ב.ר
שקשור למילה שבירה
רק שלמילה משבר יש עוד משמעות בשפה העברית משבר הוא גם הכיסא עליו יושבת האישה בעת לידה
בעת יצירת חיים חדשים וצמיחה

בדיוק שתי האופציות הקיימות בפני כל אחד מאיתנו בעת משבר –
או ליפול ולחדול או לצמוח מחדש ולגדול

אז איך מעלים את הסיכוי לצמיחה מתוך משבר ולא לנפילה?

1. לקבל את כל מנעד הרגשות – את הפחד, הבכי, הבלבול, תחושת האשמה , שנאה, כעס, כל רגש מקובל! אין רגש נכון או לא נכון !

2. אין ספור מחקרים מעידים על קשר בין חוזק פיסי לחוסן רגשי- לא להימרח, לא להתקרבן ובטח לא להפסיק להיות בתזוזה! אין חשק? אין מוטיבציה לזוז? תעשו וההשראה כבר תגיע (קיימת טכניקה מדהימה 'השראת חמש הדקות' – כמו הסלוגן האלמותי של 'נייק'- JUST DO IT!!! או כנאמר ביהדות 'אחרי המעשים נמשכים הלבבות').

3. המח האנושי שנוצר והתפתח במשך מליוני שנים לא הכין עצמו ולא יודע להתמודד עם עוצמה כזו של רשע וזוועות ולכן חייבים להתרחק עד כמה שניתן מהמראות והעדכונים שמפציצים אותנו מכל עבר, ולהקיף את עצמנו, כמו בכל משבר, באנשים שבאמת עושים לנו טוב ולא באלו שחושבים שהם פרשנים בינלאומיים ומנהלים את המלחמה מספת הטלויזיה והשלט ביד.

4. חוסר אונים נרכש- מושג מעולם הפסיכולוגיה המתאר סיטואציה שכתוצאה מטראומה, אנשים חשים שבר עז ומאבדים אמונה ותקווה.
רק שההבדל הגדול בין עצב לדכאון הוא
שדכאון הוא עצב נטול תקווה.
דווקא בתקופה שבה כולנו כמעט חשים חוסר אונים, חשוב לחפש את התקווה, ונתינה זורעת תקווה.
נתינה, עזרה, תמיכה הופכת אותנו מחסרי אונים, לתומכים ומועילים, ולא בכדי קמו סבבנו בימים האחרונים כל כך הרבה יוזמות חברתיות מדהימות.
זה מדבק, זה עוצמתי ומחזק, לא רק את המקבל אלא אפילו יותר – את הנותן!

5. האומץ לחלום – ואם עסקינן בתקווה , גם בימים חשוכים, גם שהכל נראה כמעט אבוד, סופי, מפחיד, או בלתי ניתן להתמודדות , עם קצת דמיון חופשי ציירו לכם את תמונת הניצחון :
הניצחון האישי שלכם, של המשפחה שלכם, של העבודה שלכם, של העיר שלכם ובעיקר של המדינה שלכם, איך יראה פה היום שאחרי.
תשאירו ציניות וביקורת בצד, ודמיינו את היחד, החופש, השמש, החיים נטולי הפחד והאימה, את הצמיחה, השגשוג, ואת העם היפה שלנו בארץ הכי מדהימה שיש !
זה יהיה יותר טוב ממה שהיה! עוד נגיע לארץ חדשה !
זה יקרה בוודאות כי יחד ננצח !!!