אחוז הגירושין בישראל מוערך בכ-28% מהנישואין, כלומר כרבע עד שליש מהזוגות שנישאים צפויים להתגרש במהלך חייהם. השיעור הגולמי עומד על 1.8 גירושין לכל 1,000 תושבים, נתון שנמוך מממוצע ה-OECD שעומד על 2.0. במספרים מוחלטים, לפי נתוני הלמ"ס התגרשו בישראל בשנת 2023 כ-15,283 זוגות, לעומת 48,025 זוגות שנישאו באותה שנה.
אם חיפשתם את הנתון הזה ברשת, כנראה נתקלתם בבלבול. אתר אחד מדבר על 47%, אחר על 28%, שלישי על 1.8 ל-1,000. כל המספרים האלה נכונים, אבל הם מודדים דברים שונים לגמרי. בעמוד הזה אעשה סדר בבלבול, אציג את הנתונים המעודכנים, ואסביר מה הם באמת אומרים על הזוגיות בישראל.
איזה מספר נכון? הסבר על ארבעת המדדים
כל אחד מהמספרים שמסתובבים ברשת מודד משהו אחר. הנה ההבחנה, שהיא הבסיס להבנת כל השאר.
| המדד | הנתון | מה הוא באמת מודד |
| שיעור גירושין כולל (TDR) | כ-28% | האומדן המשמעותי ביותר, הסיכוי שנישואין יסתיימו בגירושין אי פעם |
| שיעור גירושין גולמי | 1.8 ל-1,000 | מספר הגירושין ביחס לכלל האוכלוסייה, כולל ילדים ורווקים. משמש להשוואה בינלאומית |
| יחס גירושין לנישואין | כ-32% | חלוקה של מספר המתגרשים בשנה במספר הנישאים באותה שנה. מדד מטעה |
| מספרים מוחלטים | 15,283 זוגות (2023) | מספר הזוגות שהתגרשו בפועל באותה שנה |
למה המספר של 47% מטעה, ומאיפה הוא הגיע
הנתון שמצוטט הכי הרבה ברשת, ולעיתים אף מיוחס ללמ"ס, הוא ששיעור הגירושין בישראל עומד על כ-47%. הבעיה היא כפולה.
ראשית, הנתון הזה מבוסס על חישוב של יחס בין גירושין לנישואין באותה שנה, וזהו מדד בעייתי מיסודו. הוא משווה שתי אוכלוסיות שונות לחלוטין: את הזוגות שנישאו השנה, מול זוגות שהתגרשו השנה, שרובם המכריע נישאו לפני שנים רבות. הוא אינו אומר דבר על הסיכוי של זוג ספציפי להתגרש.
שנית, גם החישוב עצמו אינו מדויק. אם ניקח את הנתונים הרשמיים של הלמ"ס לשנת 2023, ונחלק את 15,283 הזוגות שהתגרשו ב-48,025 הזוגות שנישאו, נקבל יחס של כ-32%, ולא 47%. הפער הזה מלמד עד כמה כדאי לבדוק מספרים לפני שמצטטים אותם.
המדד שבאמת עונה על השאלה "מה הסיכוי שלי להתגרש" הוא שיעור הגירושין הכולל, שעומד על כ-28%. גם הוא אומדן, אבל הוא לפחות מודד את הדבר הנכון.
הנתונים העדכניים – גירושין בישראל 2024 ואילך
התמונה המספרית העדכנית מגיעה משני מקורות שמשלימים זה את זה. הלמ"ס מדווחת על כלל האוכלוסייה, ובתי הדין הרבניים מדווחים על ההליכים שמתנהלים אצלם.
לפי נתוני הנהלת בתי הדין הרבניים, בשנת 2024 התגרשו 11,542 זוגות, לעומת 10,838 זוגות בשנה שקדמה לה, עלייה של כ-6.5%. במקביל, מספר התיקים שנפתחו בבתי הדין הגיע ל-113,179, לעומת 102,901 בשנת 2023.
חשוב להבין את ההבדל בין המספרים. נתוני בתי הדין הרבניים מתייחסים לגירושין של זוגות יהודים שמתנהלים במערכת הרבנית, ולכן הם נמוכים מנתוני הלמ"ס, שמקיפים את כלל האוכלוסייה ואת כל הערכאות. מי שרוצה להבין כיצד נראה הליך גירושין מהצד המעשי, יכול לקרוא על כך בהרחבה.
איך המלחמה השפיעה על שיעורי הגירושין?
זו שאלה שנשאלת הרבה, והתשובה הכנה היא שעדיין מוקדם לקבוע. הנתונים מהתקופה שלאחר אוקטובר 2023 מצביעים לכיוונים שונים.
– מצד אחד דווח על ירידה במספר תיקי הגירושין שנפתחו בחלק מהתקופה, מה שמתיישב עם התופעה המוכרת של דחיית החלטות אישיות בזמן משבר לאומי.
– מצד שני, נתוני בתי הדין מראים עלייה במספר הגירושין שהושלמו באותה שנה.
ההערכה הרווחת בתחום היא שמשברים גדולים נוטים לדחות גירושין ולא למנוע אותם, וייתכן שנראה בהמשך גל דחוי. חשוב לי להדגיש שזו הערכה ולא עובדה מבוססת, ויידרשו עוד כמה שנות נתונים כדי לדעת בוודאות.
שיעור הגירושין בישראל לאורך השנים
המגמה ארוכת הטווח ברורה. בשנות ה-70 עמד שיעור הגירושין הגולמי בישראל על כ-0.8 גירושין לכל 1,000 תושבים. כיום הוא עומד על כ-1.8, כלומר יותר מפי שניים.
העלייה הזו אינה ייחודית לישראל, והיא משקפת שינויים חברתיים רחבים: עצמאות כלכלית גדולה יותר של נשים, ירידה בלחץ החברתי לשמר נישואין, ושינוי בציפיות מהזוגיות. עם זאת, כפי שנראה בהמשך, קצב העלייה בישראל מתון יחסית בהשוואה למדינות מערביות אחרות.
ישראל מול העולם, השוואה למדינות ה-OECD
כאן מתגלה נתון שמפתיע רבים. למרות התחושה שהגירושין נפוצים מאוד, ישראל נמצאת מתחת לממוצע במדינות המפותחות.
| מדד | ישראל | ממוצע OECD |
| שיעור גירושין ל-1,000 תושבים | 1.8 | 2.0 |
| שיעור נישואין ל-1,000 תושבים | 5.3 | 4.6 |
| גיל ממוצע לנישואין, גברים | 27.3 | כ-33 |
| גיל ממוצע לנישואין, נשים | 24.9 | כ-31 |
התמונה שעולה מהטבלה מעניינת. הישראלים מתחתנים יותר, מתחתנים צעירים יותר, ומתגרשים פחות מהממוצע במדינות המפותחות. מדינות כמו ליטא ולטביה מציגות שיעורי גירושין של כ-3.1 ל-1,000, כמעט כפול מישראל.
הדפוס הישראלי דומה למדינות שבהן לדת ולמשפחה מקום מרכזי בחברה, כמו איטליה, ספרד ופורטוגל, ושונה מהדפוס הסקנדינבי.
אחוז הגירושין לפי מגזרים
זהו החלק שבו חשוב לי להיות זהירה במיוחד, משום שהמספרים שמסתובבים ברשת סותרים זה את זה. אתרים שונים מציגים נתונים שונים למגזר החרדי, לחילונים ולמגזר הערבי, לעיתים בפערים גדולים, ובלי לציין את שנת המדידה או את המקור.
מה שאפשר לומר בביטחון סביר הוא הכיוון הכללי. שיעורי הגירושין במגזר הערבי נמוכים משמעותית מאלה שבמגזר היהודי. במגזר החרדי השיעורים נמוכים יחסית, אך בשנים האחרונות נרשמת בו עלייה ניכרת, בעיקר בערים החרדיות הגדולות. במגזר החילוני השיעורים גבוהים יותר.
אני נמנעת מלנקוב במספרים מדויקים למגזרים, כי הנתונים הזמינים אינם עקביים דיים. מי שזקוק לנתון מדויק לצורך מחקר או עבודה מקצועית, מוטב שיפנה ישירות ללוחות הלמ"ס.
הבדלים בין ערים
גם ברמת הערים נרשמים פערים, ובשנים האחרונות נרשמו שינויים בולטים. בירושלים ובתל אביב, הערים הגדולות, נרשמים מדי שנה מאות מקרי גירושין, כאשר בתל אביב אף נרשמה עלייה משמעותית בשנת 2024. בערים החרדיות נרשמו עליות חדות באחוזים, אם כי מדובר בבסיס נמוך יחסית, ולכן שינוי קטן במספרים המוחלטים מתורגם לאחוז גבוה.
הדפוס הכללי מראה שערים במרכז הארץ, ובעיקר כאלה בעלות אופי חילוני, מציגות שיעורי גירושין גבוהים יותר, בעוד שביישובים קטנים וקהילתיים השיעורים נמוכים יותר.
מה מגדיל את הסיכוי להתגרש
מעבר למספר הכולל, הנתונים חושפים דפוסים מעניינים לגבי מתי ובאילו נסיבות זוגות נפרדים.
משך הנישואין
הנתונים מראים שהשנים הראשונות הן המאתגרות ביותר. כרבע מהגירושין מתרחשים בארבע השנים הראשונות לנישואין, וכמחצית מהם בתשע השנים הראשונות. אלה שנים שכוללות לרוב את המעבר להורות, שהוא מעבר מורכב בפני עצמו. לעומת זאת, רק כשישית מהגירושין מתרחשים לאחר 20 שנות נישואין ומעלה.
הנתון הזה מסביר גם מדוע יותר ויותר זוגות בוחרים לערוך הסכם ממון עוד לפני הנישואין, כדי להסדיר מראש את ההיבטים הרכושיים ולמנוע מחלוקות בהמשך.
מספר הילדים
הנתונים מצביעים על קשר בין מספר הילדים לבין שכיחות הגירושין. חלק ניכר מהזוגות המתגרשים הם זוגות ללא ילדים, והשכיחות יורדת ככל שמספר הילדים עולה. חשוב להבהיר שאין כאן קשר סיבתי פשוט, ושמדובר בקורלציה שמושפעת ממשתנים רבים.
כשיש ילדים בתמונה, ההליך מורכב יותר, משום שהוא כולל גם את הסדרת האחריות ההורית ואת חלוקת זמני השהות (משמורת) בין ההורים. אלה סוגיות שדורשות התייחסות נפרדת ומדוקדקת.
עונתיות
נתון מעניין שעולה מניתוח רב-שנתי: יש חודשים שבהם נפתחים יותר תיקי גירושין. השיא נרשם בדרך כלל באוקטובר ובנובמבר, מיד לאחר תקופת החגים, ואילו אוגוסט הוא החודש השקט ביותר. ההסבר המקובל הוא שזוגות רבים בוחרים לעבור את החגים ואת חופשת הקיץ יחד, ורק אחריהם פונים לצעד המעשי.
מה חשוב לזכור
המספרים עצמם הם רק חלק מהתמונה, ואני רואה זאת בפרקטיקה כל יום. מאחורי כל נתון סטטיסטי עומדים אנשים, ילדים ומשפחות. יחד עם זאת, ההיכרות עם הנתונים מסייעת בשני דברים. ראשית, היא מנרמלת. מי ששוקל גירושין לא צריך להרגיש חריג, כי מדובר במצב שנפוץ מספיק. שנית, היא נותנת פרופורציה. הטענה ש"חצי מהזוגות מתגרשים" פשוט אינה מדויקת, והמציאות מתונה יותר.
הנתון שאולי חשוב יותר מכל האחרים הוא שרוב תיקי הגירושין בישראל מתחילים בהסכמה בין בני הזוג. זה מלמד שרוב האנשים מבקשים לסיים את הפרק הזה בכבוד ובלי מאבק ממושך. מהניסיון שלי, כשמגיעים אל ההליך מתוך הבנה של האפשרויות ובליווי נכון, אפשר בהחלט לעשות זאת, ולעיתים אף באמצעות תהליך גישור שחוסך זמן ושחיקה רגשית.
שאלות נפוצות על אחוז הגירושין בישראל
לא נמצאו תוצאות
