חצי משוגעת

אנחנו מכירות שנים, עוד מתקופת היסודי. אף פעם לא היינו חברות קרובות אבל תמיד היינו בקשר, ידעתי תמיד כבר אז שמדובר בבחורה חכמה רגישה ויצירתית. בחורה יציבה עם שתי רגליים על הקרקע, תלמידה מצטיינת, פעילה בוועדת תלמידים, חברה בתנועת הנוער ופעילה חברתית. בקיצור ילדה מוצלחת ומקור לגאווה לכל הורה.

לא נשארנו בקשר והופתעתי לקבל ממנה שיחת טלפון שנים אחרי.

היא התחילה בגמגום קל, מאוד מהוססת, לא ממש יודעת באילו מילים לבחור ולתאר מה היא עוברת, היא רק מלמלה בין לבין “זה חייב להיגמר” “זה סיוט שלא מהעולם הזה” “אני פוחדת” ” לא יודעת למה מסוגל” ושוב ושוב המילה פחד על כל הטיותיה נשזרה בשיחה המקרטעת שהתנהלה.

נפגשנו

גם זה היה קשה. היא ביטלה מספר פעמים. דרשה לא להיפגש במשרד. התנהלה בטלפונים קווים ודרך ניידים של חברות.

כשכבר הצליחה להתגבר על החשש ולהגיע, היא נכנסה לבית הקפה המבודד שם קבענו להיפגש, חמושה במשקפי שמש גדולים וכובע רחב שוליים. היה לי ברור שהיא מפוחדת, מהססת ובעיקר מסתתרת. כל התנהלותה, הליכתה ושפת גופה שידרו פחד ורצון להצטמצם, פשוט לא להיות.

היא פתחה בתיאור של חיי נשואים שהתחילו בגיל יחסית מאוחר מאחר והיה חשוב לה לסיים שני תארים ולהתחיל דוקטורט. היא מתארת גבר מסודר מאוד מבחינה כלכלית, ושלושה ילדים קטנטנים משותפים.

אבל ככל שהמשיכה לתאר וככל ששאלתי יותר התמונה התבהרה:

“בתחילה הוא חיזר אחרי כמו אחרי נסיכה, זה היה ממש חלום” היא מתארת לי בהתרגשות “הרגשתי שהוא ממש מעריץ אותי, מפנק, מקשיב, חם, אוהב, גבר חלומות. זו גם הסיבה שמיהרתי להסכים תוך מספר חודשים להצעת הנישואין שלו ומשם ישר הריון ראשון.

ואז התחילו הדברים לאט לאט להשתנות. הוא דאג לרכוש לנו בית בעיר אחרת, רחוקה ממשפחתי, מחברי ומכל מכריי אבל קרובה מאוד למשפחתו. בית מפנק בשכונה יוקרתית. אבל רחוק.

הוא צימצם כל קשר שלי עם חברים או משפחה, כל פעם בתירוץ אחר, והוא חכם, הוא ממש חכם, הוא אומן בזה” היא מדגישה בחיוך שמתעוות מכאב.

ואז ילדתי, יצאתי לחופשת לידה שממנה לא חזרתי לעולם לשוק העבודה. כי הוא הסביר לי שאני לא צריכה את זה, אנחנו מסודרים כלכלית וכשיש תינוק קטן מה יותר נפלא מלהיות איתו לגדל אותו? ואז שוב הריון ושוב לידה ושוב….

וככה מצאתי עצמי נזקקת לכסף ממנו, פתאום מבקשת ממנו אישורים, הסכמות למשיכות, לקניות, לכל דבר, כי לי כבר לא היה מקור הכנסה משלי.

מגבר נדיב ומפנק, לאט לאט הוא הפך לשולט, מבקר, אוסר.

תוך שהוא מסביר לי שמה שאני צריכה זה רק לבקש, אז למה אני לא מבקשת?! אני נשבעת לך גלית,  נשבעת שאני מבקשת, מסבירה, מנמקת וכל פעם מחדש נתונה לחסדיו.

ואז החלו להתפלק לו גם קללות, פה ושם דחיפות וצעקות, המון צעקות. שאני מפוזרת ושאני אמא לא אחראית, ואיך אני מגדלת ילדים, וכל טעות הכי קטנה שעשיתי, כי מה לעשות אני איתם 24/7 ואת יודעת…קורה, אנחנו לא מושלמים, הוא היה מתעד ועושה מזה סיפור כזה עד שהתחלתי לפקפק ביכולות האימהיות שלי.

סקס יש רק שהוא רוצה. מודה, נדיר שבה לי עליו לאור כל מה שקורה. וכשהוא רוצה, הוא דורש ולוקח.

לוקח במובן כופה. לא משנה מה, מתי, איך, כשהוא רוצה זה יקרה! חד צדדי, לא נעים, ומלווה בד”כ בעוד השפלות: שאני לא אישה, שאני שמנה, מכוערת, מסריחה…

בתקופות שאני מקפידה יותר על עצמי, הוא מאשים אותי שבטח יש לי מאהב ודואג לרמוז לי שאני במעקבים ותחת עינו השולטת כל הזמן.

הוא משאיר לי סימנים לכך ברכב בבית בכל מקום, כאילו שהוא אחרי, רואה שומע שולט.

אני בטוחה שיש עלי האזנה, זו הסיבה שאני לא מדברת איתך מהנייד שלי.

הוא יודע הכל, את הלו”ז שלי, את תכנונים שלי, אני כבר מרגישה שהוא בתוך הראש שלי. קורא ויודע אפילו את המחשבות שלי.

הוא רמז לי עם השנים שאני לא יודעת עליו הכל, כי הוא לא יכול לספר הכל, רמז שמגוייס ל”כוחות המיוחדים” מה שגרם לי עוד יותר להילחץ.

הקורונה שברה כל שיא. הוא בבית המון אני רק בבית והילדים כמובן שבבית. הכל תחת עינו הפקוחה ושפע של זמן להיכנס לי לוורידים ולראש.

אני מפחדת ולא יכולה יותר, אני עייפה מהכל.

הוא שכנע אותי ללכת לטיפול אני אצל פסיכאטר וככה מצאתי את עצמי מטופלת בכדורים פסיכאטריים כבר חצי שנה. כי אמרתי לו שאני שומעת קולות, כמו רעשי רדיו שיוצאים לי מהרכב גם כשהוא כבוי. עד כדי כך אני נטרפת!!!”

“אז למה לא לסיים את זה? מה הבעיה? דיברת איתו על זה?” שאלתי

למרות שבתוכי כבר ידעתי את התשובה

“פה ושם” השיבה בשקט, “אבל הוא הסביר לי שאני פסיכית, מטורללת שלא מבינה מה טוב לה ולא יודעת בכלל מה רוצה באמת. ושאם אני אעשה צעדים כאלה, אם רק אעיז, יקחו לי את הילדים ואני אשאר בלי כלום וסביר להניח שגם אלקח לאישפוז” פנ היא כבר פרצה בבכי קורע לב.

“אני מרגישה שמשהו לא בסדר, שכל הסיטואציה הזויה, אבל מה אם הוא צודק? מה אם אני הדפוקה? מה אם אני לא אמא ראויה? אישה זוועה ובעיקר פסיכית חולת נפש?”

לא משנה מה הסברתי באותה שיחה, כמה ניסיתי לשקף את ההתעללות שלו כלפיה, את העובדה שהיא קורבן, כמה ניסיתי להוכיח לה שהוא לא סוכן מיוחד ואין לו שום יכולות לגמור לה את החיים, ושהיא חייבת ובדחיפות לצאת מנשואים האומללים האלו. כלום לא עזר.

כל פעם היא בקשה שנתחיל ומיד חזרה בה. חודשים זה היה. עד ששלחתי לה מאמר בנושא גזלייטינג.

השבוע סוף כל סוף היא עזרה אומץ והגשנו בקשה ליישוב סכסוך.

גזלייטינג (GASLIGHTING) הינו מונח שמקורו במחזה מאת פטריק המילטון (1938) ובו מוצג בעל נכלולי המתמרן את אישתו כדי לשכנע אותה שהיא מאבדת את שפיות דעתה. השם ספציפית מתייחס לסצנה בה הבעל מדליק את אורות הגז בעלית הגג. הדלקת האורות גורמת לעמעום האור בבית כולו, אך כשאשתו מתלוננת כי האורות מעממים, מתעקש הבעל ומשכנע אותה כי היא מדמיינת, תוך שהוא מייצר רעשים שונים המלווים לסיטואציה וגורם לה להאמין כי היא מאבדת את שפיות דעתה.

מדובר במניפולציה קשה והרסנית בתוך מערכת יחסים. בתמרון תמידי של הקורבן עד כדי התעללות ריגשית לשמה, המביאה את הקורבן לחרדה ובלבול, עד לכדי כך שהוא מטיל ספק במחשבותיו, באירועים סביבו ובשפיותו.

 

איך תזהו גזלייטינג במערכת היחסים?

שימוש באנשים הכי יקרים לכם נגדכם- ילדים, הורים, חברה טובה.

רב הזמן מורידים/משפילים אתכם אבל מדי פעם משחררים חיזוק חיובי.

גורמים לכם להיות תלויים בהם מתוך חולשה וחוסר אמונה בעצמכם.

גורמים לכם לפקפק בכל דבר ובכך משמיטים את היציבות מחייכם וגורמים לבלבול מתמיד ולכך שאתם כבר לא סומכים על עצמכם.

מאשימים אתכם בטעויות שלהם וגורמים לכם להתנצל תדיר.

הם אומרים לכם שאתם משוגעים.

אם זיהית את עצמך ברב הסימנים סימן שאת/ה במערכת יחסים מתעללת !

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *