מה ששלה שלה

הם נשואים כבר עשור, עשור שידע עליות ובעיקר מורדות.

“הוא כמו הילד הרביעי שלי היא מספרת לי בכאב. יש לי שלושה ואותו. אני אוהבת אותו. תמיד אהבתי. אבל הוא דפוק! דפוק בראש! הוא מתפתה בקלות לכל השקעה מפוקפקת, מגרד כרטיסי מזל כל פעם קצת, אבל כל יום, כל השבוע. בטוח שהמזל עומד להשתנות לו. שהנה זה כבר קורה ומיד נכסה את כל החובות הכבדים שהוא גרר אותנו אליהם במעשיו המטופשים.

כל פעם שהמצב החמיר, שהבנק לחץ, שנחנקנו וכעסתי, הוא התחנן שאירגע ושזו הפעם האחרונה. שממחר כל ההתנהגות שלו משתנה. היה קונה אותי במתק שפתיים והבטחות שווא.

חוץ מזה תמיד הייתי בטוחה שהנשואים שלנו ממש סבבה. חברים טובים צחוקים וכיף עד לפני כמה ימים. הוא בדיוק החליף את הנייד של הקטן שלנו, נתן לו את שלו ופינק את עצמו בדגם חדש ומשוכלל. כשהוא ניגש אלי עם המכשיר וביקש שאשנה שם הגדרה, ראיתי שרוב תוכן המכשיר גובה ולא נמחק. לא יכולתי להתאפק והתחלתי לחטט במכשיר. הצלחתי להגיע לגיבוי של התמונות, הוואטסאפ הכל, ואז חשכו עיני!

תמונות עם נערות ליווי, נסיעות לחו”ל לצורך הימורים וסקס עם זונות, התכתבויות עם בחורות בארץ, הבן אדם חוגג ואני כל היום עוסקת בהישרדות ובניסיונות נואשים לכיסוי הבלאגן הכלכלי שעשה לנו ובסוף מתברר שאותו זה לא מטריד, לא מונע ממנו לכייף מאחורי הגב שלי ולפגוע בי כפליים !

תראי בעצמך, היא מניחה לפני דיסק און קי, תכניסי אליך למחשב, תראי הכל!

ואכן היה שם הכל מהכל, תמונות שלא מותירות כל מקום לדימיון, סקס סמים ו….הימורים.

“אני חייבת להתגרש ממנו חייבת להציל אותי ואת הילדים שלי”.

“לא רק זה”, אמרתי לה “יש בהחלט סיכוי סביר שיש נושים, עיקולים, אולי אפילו מעורבות של שוק אפור, הכל יכול להיות במצבים שכאלה. שהחשבונות מרוקנים, שיש הלוואות שלא ניתן להחזיר ועוד התחייבויות בחוץ”.

היא היתה נסערת מאוד. נסערת, מפוחדת אבל מאוד ממוקדת, “יש לי תמיכה מלאה מהמשפחה שלי, ההורים שלי אמנם לא חיים בארץ, אבל הם איתי, שומרים, תומכים ועוזרים גם מרחוק”.

היא הדגישה

“חייבות להתחיל”!

פעלנו במהירות.

הגשנו בקשה ליישוב סכסוך ברבני, במקביל פעלנו מול הבנקים. הגשנו בקשה בהולה לביהמ”ש למתן צו לדיספוזציה בנכס כך שלא יוכל לשנות מצב קיים על החלק שלו בבית. שלפחות זה ישאר לה, ואז היא התעמתה מולו.

הכנתי אותה היטב לעימות הזה. המטרה היתה ברורה.

רק שאף אחד לא הכין אותי לטלפון שהגיע מספר שעות אחרי.

“תבטלי הכל! הוא ממש בכה, הצטער, התחנן שאסלח לו. אמר שימות, אם אני לא סולחת עכשיו הוא קופץ מהחלון. אני מבטלת הכל , חוזרת בי, עדיף להאמין לו מאשר לפרק משפחה נכון?!”

בלעתי את הרוק גייסתי את כל האמפתיה שיכולתי. אני יודעת כמה זה מפחיד לפעול, להיות אקטיבי, לפרק ולהאמין שזה לטובה.

“תשאירי לפחות את מה שעשינו בזמן שאתם מנסים, תשאירי הצו, הבקשה ,תני צ’אנס אבל בלי לסכן את עצמך וילדיך, שיהיה לך איזה אופק כלכלי, שלא תחזרי שוב לאותו סחרור וגרוע מזה, תהיי במצב פי כמה יותר מסובך אם תמחקי כל העבודה שהשקענו”.

“אני מוחקת הכל!

סתם, כל מה שעשית לא היה נחוץ, מיותר, סתם בזבזתי כסף” היא אמרה לי. והרגשתי איך השיחה משנה כיוון. הרגשתי שאת כל הכעס והתסכול שלה ממנו נוח וקל לה כעת לנווט אלי.

אני את שלי עשיתי. אמרתי.

עכשיו זה שלה.