ששש….שותקים פה

“15 שנים של נישואים מתוכן 7.5 שנים של שתיקה! שתיקה כזו צורמת מתעלמת, שתיקה של בוז, שתיקה של חומה, שתיקה שאומרת את לא חלק ממני, אני לא רואה אותך, לא מקשיב לך, לא עונה לך, לא סופר אותך!

האסימון שזו התעללות ירד לי רק לאחרונה. בהתחלה זה נראה לי אפילו נורמלי, בטח כל הזוגות ככה, לפחות רובם, רבים ואז ברוגז…. רק אצלנו הברוגז הפך כמעט לעולם והשולם אף פעם.

אני מעדיפה שנריב ונקרע את הבית, צעקות, טריקת דלתות, מעדיפה דראמה על פני השקט הזה שמרגיש כמו מוות שמחלחל לאט לאט לכל פינה בבית, בזוגיות, במשפחה ,בחיים שלנו. וזה רק הולך ומסלים. מלא לדבר שעתיים זה הפך ליומיים, שבועיים, חודשיים וכמו שאמרתי לך, ככה אנחנו חיים יותר מחצי מהזמן שלנו ביחד, כזוג, כמשפחה, פשוט לא מדברים.

זו הדרך שלו להעניש אותי, אני בטוחה. הוא יודע שאני לא עומדת בזה! אני כל כך לא כזו, בעיני אפשר לריב, טבעי לריב, אפילו רצוי לפעמים לשחרר קיטור ולא לאגור בפנים, הרי תמיד יש על מה, בכל זאת שני אנשים שחיים ביחד, יום יום, שנה שנה, נושאים יחד דאגות, מטלות, חלומות, קשיים- טבעי. אבל למה ככה? מה זה נותן? איך זה מקדם?”

כשישבתי מולה העלבון זעק מתוכה. “צודקת זו בריונות לשמה אין דרך אחרת לתאר זאת, ולא סתם קוראים לתופעה הזו אלימות שקטה. היא כואבת, פוצעת, שורטת, מזיקה, משחיטה לא פחות מאלימות פיסית. זה בדיוק כמו חרם שילדים עושים בכיתה או בשכונה על ילד אחר. מי שחווה את זה יודע על בשרו כמה זה טראומטי. שתיקה כזו היא למעשה הודעה של השותק לשני שהוא מחרים את היחסים ביניהם, ומסרב בכלל להכיר שיש יחסים כל שהם. זו שתיקה מכוונת שכל מטרתה לפגוע באחר”.

היא הנהנה הזדקפה טון קולה השתנה “אז זהו! החלטתי שדי לאלימות הזו! לכל הצעה שלי לטיפול, עזרה, שיחות, הוא הגיב כמובן בשתיקה ומבט מזלזל. הבנתי שאצלי הכל נגמר, מת, ריק. אבל הפעם אני אגרום לו לדבר! כל השנים שהוא שתק ואני הסתובבתי מתוסכלת בבית, היה לי זמן בשפע ללמוד אותו, לדעת מה יוציא אותו מדעתו, מה יגרום לו בסוף לדבר.

הוא כזה רק בבית, בחוץ הוא מדהים, נשמה טהורה! כל המשפחה, החברים, כולם כל כך אוהבים אותו כי הוא דאג לטפח תדמית כזו. בעבודה הוא בכלל כוכב, וכל מה שחשוב לו תמיד זה מה יגידו. לא לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ לשמור הכל ביננו, כדי ששאר העולם ימשיך להעריץ אותו, איזה אבא הוא! איזה בעל! איזה מנכ”ל- פשוט האיש המושלם!

בואי נראה מה יגידו עכשיו שיגלו שאני מתגרשת ממנו, שכולם ישמעו איך הוא מבפנים, כמה רקוב, עלוב ורע הוא, כמה קר ואלים.

הוא לעולם לא ידמיין שאגיש בקשה ליישוב סכסוך… מהבושה כלפי האחרים הוא לא ילחם, בשקט הרגיל לו יתן לי מה שאבקש וילך לשתוק עם משהי אחרת.. בזה אין לי ספק.