בסך הכל שמונה שנים שהם היו נשואים. כשהם הכירו היא היתה בת 28 ומאוהבת בו עד מעל הראש
הוא היה בן 46 גרוש עם שני ילדים גדולים
ובכל זאת, למרות שכולם מסביבה אמרו לה לפתוח עיניים, משפחתה אמרה לה שזו טעות, החברה הכי טובה שלה זעקה שהיא חייבת להתעורר מחלום הסינדרלה ולראות כמה הכל מסריח – היא סירבה.
חיצונית חזותו ממוצעת, די שגרתית ואיננה מסגירה דבר מחוכמתו ואופיו הכובש והכריזמטי.
הוא השיג במו ידיו לא מעט ב-46 שנות חייו:
פיתח מוצר שנרשם כפטנט ולימים נרכש בעשרות מיליוני דולרים לתעשיית התרופות בארץ ובעולם.
הוא חכם, הוא חרוץ, הוא יזם פורץ דרך, אבל הוא בעיקר איש פיננסים מתוחכם
זה לא שהיא לא ידעה את זה
היא ראתה את הסימנים לכך לאורך כל הקשר שלהם
כשהם הכירו, הוא דאג להסביר לה שבגלל שגרושתו ניסתה להילחם בו לאחר כשני עשורים של חיים משותפים, הוא דאג שהיא תשלם על כך ביוקר
'אל תדאגי' נהג להצהיר בגאווה 'ברור לך מי בסוף ניצח נכון?'
'ברור לך שהשארתי לה פירורים, שתלמד הכ**בה!'
והיא אכן שמעה לא פעם איך הוא שכר את מיטב עורכי הדין כדי שימררו את חייה במשך שנים, איך הפריד אותה מילדיהם המשותפים, איך דאג לספר להם שאמם לא ראויה, משוגעת, טיפשה, ופשוט עדיף בלעדיה.
איך ריפד אותם במתנות כדי לקנות את ליבם ולדאוג לכלוא אותם בכלוב של זהב, אבל כזה שעדיין עדיף לחיות בו, מאשר מחוצה לו
איך דאג להבהיר פעם אחר פעם, שהם חייבים לבחור צד: או איתו או איתה, אין גם וגם!
היא ראתה והאמינה שאיתה זה יהיה אחרת
היא ראתה והאמינה שאיתה הוא לא יעז, כי אותה הוא באמת אוהב
החלום שלה היה להינשא לו והיא ממש עבדה בזה קשה
הוא לעומתה, לא היה להוט לחתונה בלשון המעטה, וסיפק שלל תירוצים וסיבות כנגד.
גם כשהיא איימה לעזוב זה לא ממש עזר לה
עד שהיא גילתה שהיא בהריון ממנו!
'תראה' היא אמרה לו 'קארמה! אפילו היקום מכוון אותנו שנהיה ביחד!!!'
הם נשאו בחתונה צנועה, לא לפני שהיא הוחתמה כמובן על הסכם ממון מאוד ברור- כל מה שיש לו עד הנושאים- שלו וכל כסף ו/או רכוש שייצבר במהלך הנושאים והוא מעמל כפיו, גם יישאר שלו בלבד.
היא חתמה באהבה, ללא בדיקה של ההסכם, ללא מחשבה שניה ובטח ללא תנאים משלה.
היא האמינה בהם, כסף לא ממש עניין אותה, והיא באמת רצתה אותו ואת המשפחה שעמדו להקים יחד.
עם הזמן והחיים המשותפים היא גילתה שהוא אגרן ממש לפי ההגדרה. לא אחד כזה שקשה לו להיפטר מחפצים, אלא ממש אגרן: חדרים שלמים בבית נסגרו לצורך כך. הוא קונה ושומר, מסדר, ממיין ושומר.
כלום לא נזרק! הכל חייב להיאגר כי הוא בטוח שלכל חפץ, נייר או שטות יהיה שימוש חשוב בעתיד! הוא ממש משוכנע שיזדקק להכל!
מזל שהבית גדול, היתה משכנעת את עצמה, מזל שאפשר להסתיר את הטירוף הזה מאחורי דלתות…
אבל בתוך תוכה היא ידעה שזה עוד משהו משמעותי שמצטרף לרשימה של תכונות והתנהגויות שנהיות יותר ויותר קיצוניות ופחות ופחות סבירות.
היא נכנסה מהר מאוד להריון שני והיתה מאושרת היא דאגה למקד עצמה בילדים ובבית ופחות בו שהלך התרחק ממנה ובכלל.
היא עזבה את עבודתה לחלוטין והתמסרה למשפחתה האהובה
הוא במקביל פתח עוד חברה, עבד שעות ארוכות ובקושי תקשר
לא איתה לא עם הסביבה הקרובה רב הזמן נראה מוטרד זרק הוראות לכולם והתמקד בעבודתו
הם כבר לא עשו דברים יחד לא כמשפחה ולא כזוג
הם כבר לא בילו לא נסעו כמעט לחופשות משפחתיות
לא ארחו חברים בביתם
והיא הרגישה לבד הכי לבד בעולם
הוא המשיך להתייחס אליה כמו ילדה קטנה שלא מבינה דבר וסגנון דברו נהיה יותר ויותר עוקצני משפיל מקטין ומבטל
היא היתה בטוחה שילד נוסף יציל את המצב ונכנסה להריון שלישי
פה הוא כבר נטרף השתגע איבד את זה ואיים עליה שאם היא לא עושה הפלה הם יתגרשו
מכבש של לחצים הוא הפעיל עליה שרק תפיל
ושיא השיאים היה שתמורת הפלה הוא הבטיח לקנות לה נכס קטן שיהיה רק על שמה מן פוליסת ביטוח עבורה
עד היום היא לא יכולה להסביר למה עשתה את מה שעשתה ונכנעה לאיומיו והפילה
הוא עמד במילה שלו ורכש לה דירה קטנה בת שלושה חדרים במגדל נחמד ורשם אותה על שמה בלבד, תוך שהוא לא חוסך ממנה מה דעתו על הצעד הזה ואיך בעצם היא פשוט ז**נה!
הינה בשניה אפשר היה לגרום לה לוותר על מה שחשוב לה ויקר לה מכל עבור כסף.
היא לא התאוששה מהאירוע, מההשפלה, מהאובדן והעובדה שבסוף, שמונה שנים בתוך הנישואים האומללים האלה, היא לבד. מבוגרת יותר, מושפלת יותר, אומללה יותר ובעיקר לבד.
היא בקשה להתגרש ואז הוא התעורר לחיים!
הסרט שהעביר את אשתו הראשונה בתהליך הגירושין היה רק פרומו למה שהעביר אותה.
ארבע שנים של הליכים שבמהלכם הוא לא רק רושש אותה כלכלית אלה ריסק אותה נפשית,
קרע אותה לגזרים
ובעיקר דאג בחוכמתו הרבה, להסתיר כל הכנסה ממשית, כדי שלא חלילה יחוייב במזונות משמעותיים עבור ילדיהם המשותפים.
את הצד הרכושי הוא הרי סידר בהסכם הממון, אבל במזונות הוא חייב: יש פערי הכנסה ושני ילדים קטנים
ראינו איך הוא התכונן לכך כל השנים: העביר כספים והכנסות מחברה לחברה, צמצם שכר, 'פוטר' מתפקידי מפתח בחברות שלו עצמו, פיברק הסכמי עבודה מוזמנים ודאג בסופו של יום להוכיח שכר נמוך עד כדי גיחוך!
הוא נמנע מלהגיש מסמכים שנתבקש, התחמק מצווים של ביהמ"ש, לכל דבר היתה לו תשובה מוכנה, ובעיקר עשה הכל בתחכום ונעזר בסוללת רואי החשבון שלו ועובדיו בכל החברות.
בקיצור שנים של עבודה, אלפי מסמכים ועדיין ניירות שחסרים.
במצב הקיים ולפי מה שהוגש, הרגשנו איך חרף כל העבודה הקשה שהשקענו, הוא עוד עלול לצאת מזה עם מזונות מצחיקים ביחס למיליונים שידענו שיש לו מהכנסות.
כל דרך לבקש צווים או לזמן עדים נתקלה במבוי סתום.
השופט בתיק בעצמו הריח כמה הכל מסריח אך עדיין…..
איפה המספרים?
הצלחנו להשיג בהחלטה שיפוטית שכל עוד ההליך המשפטי מתנהל, היא תמשיך להתגורר עם ילדיהם בביתם המשותף. הוא עזב גם ככה לאחת מהדירות שהחברות שלו החזיקו, ובין נסיעה לנסיעה שלו לחו"ל לענייני עסקים, גם ככה לא נזקק לבית גדול כל כך, לפחות לא בשלב הזה.
זה חסך לו תשלום מדור רציני עבור ילדיו ואפשר לו לנהל מערכה ארוכה.
ככה המשפט נמשך ונמשך ולא נמצא כל פתרון לבעיית המסמכים החסרים כדי שנוכיח שההכנסה שלו מכל מקור שהוא גבוהה בהרבה ממה שהראה וקיים היה בתיקי ביהמ"ש.
עד שיום אחד הונחה מעטפה על דלפק הקבלה
'עבור עורכת דין גלית צור'
מעטפה חומה, עבה, כבדה שלא הסגירה את תוכנה
ברגע שפתחתי אותה חייכתי חיוך ענק
כל החומר החסר היה שם!!!
שחור על גבי לבן!!! המספרים האמיתיים של כל הכנסותיו
במסמכים המקוריים!!!
עד היום לא ידוע איך הגיעה המעטפה הזו למשרד.
היא טענה שאין לה חלק בזה והייתה מופתעת לא פחות מאיתנו.
הצד השני כמעט התעלף כשהמסמכים הוצגו בביהמ"ש
דבר שכמובן סייע לנו לסגור גם את תיק המזונות בסכומים מכובדים והולמים.
שבוע אחרי מתן פסק הדין היא הגיעה למשרדי עם זר פרחים ענק
'רק רציתי להגיד תודה על העבודה, ההשקעה, הסבלנות והאמונה.
והעובדה שפעם, בתחילת התיק, אמרת לי שלכל אדם יש נקודת תורפה, שכל שגעון של אדם יכול להתהפך עליו, רק צריך לאתר את הנקודה המדויקת ולעשות בה שימוש מושכל'.
הבטתי לעברה והנהנתי נכון, זה באמת משפט שלי, אני מאמינה בכך בכל ליבי ולא פעם גם בוחרת את האסטרטגיה בתיק לפיו.
'אז הבנתי מה נקודת התורפה שלו והשתמשתי בזה לטובתי' היא אמרה בשקט
'אגרנות…..בסוף הכל על השולחן….' חייכה ויצאה ממשרדי
כמה עובדות על אגרנות:
- אגרנות כפייתית מתבטאת בקושי לזרוק חפצים או פריטים בלי קשר למידת נחיצותם.
- אגרנות כפייתית כוללת אמונות ורגשות לרכוש שנצבר.
- מחקרים מעידים על קשר בין אגרנות יתר לקושי בהתקשרות רגשית, קושי להתמודד עם אי וודאות, חרדה מוגברת, דיכאון קליני, ויכולה להגיע עד כדי הפרעת אישיות טורדנית כפייתית.
- בתי המשפט ובתי הדין נוטים להתערב בנושא כאשר האגרנות הינה פתולוגית ומאובחנת כמחלת נפש והם אינם רואים בעין יפה אגרן כפייתי שמסרב לקבל טיפול ולהכיר במגבלותיו.
