היא הביאה לו שלושה ילדים מדהימים בהפרש של שנתיים אחד מהשני.
היא וויתרה על קידום משמעותי בשביל ההריונות הללו, הלידות והגילאים שדורשים המון השקעה, טיפול ותשומת לב, בעיקר בשנים הראשונות.
היא נתנה לו לגדול ולהתפתח בעבודה התובענית שלו בתחום התכנות
ורב הזמן היא נאבקה בשדים שלה בשקט
התביישה לספר שקשה לה עם המחשבות שתוקפות בעיקר בלילות
עם תחושת המחנק והמועקה שבפנים שגדלה לאט לאט כמו מפלצת שמכרסמת בכל פינה בריאה והגיונית בנפש ובראש שלה
התביישה לשתף שהיא מאבדת את התיאבון
את שמחת החיים ואפילו עם הקטנטנים היא פועלת על אוטומט
העיקר לעבור עוד יום – זה מה שהפך בעיניה לאתגר האמיתי.
זה התחיל קצת אחרי הלידה השניה והקצין אחרי השלישית.
היא שמעה וידעה שזה שכיח – דיכאון אחרי לידה, אז חיכתה שזה פשוט יעבור.
זה חייב הרי לעבור.
הוא המשיך בשגרת חייו, לא ממש מבחין שזוגתו נעלמת, קמלה לתוך עצמה.
מרוכז בעצמו בלבד. אפילו העיר לה פה ושם שהיא קצת מזניחה את עצמה. שהיא הפכה למשעממת. 'איפה הבחורה המצחיקה ומלאת החיים שהכרתי?!' עוד היה מתריס כנגדה.
כך נוצר ביניהם חלל שהלך והעמיק, כל אחד במסלולו הוא.
עד שערב אחת בתם יום העבודה שלו, הוא נכנס למטבח, התיישב מולה בפנים עצובות ובקול שקט ועיניים מושפלות בישר לה שהוא רוצה להתגרש.
'אין ביננו כבר כלום, שום אינטימיות, אהבה, צחוקים, שכחנו מה זה בילויים משותפים, אנחנו מנהלים בית ומשפחה ורק זורקים משימות אחד לעבר השני, מנהלים טבלת ביצועים וככה עוברים את החיים. את לא מרגישה את זה גם?
הכרתי משהי בעבודה.
נשבע לך שעוד אין ביננו כלום, אבל פתאום נזכרתי איך זה להרגיש בזוגיות אמיתית. אני עוד צעיר ולא מוכן להתפשר, רוצה לסיים, נסיים הוגן אבל מיידי.
לא רוצה לבזבז עוד רגע אחת מיותר בחיים!'
אמר ללא הינד עפעף.
היא לא הבינה.
לא ממש הצליחה לעכל את המילים שנדמה כי רק חלפו לידה ולא ממש חלחלו.
מרגישה? איך היא תגיד לו שכבר שנים היא לא מרגישה כלום? לא רק כלפיו.
ולמה הוא לא מבין? למה הוא כל כך קר ומנוכר וזר?
הוא לא השאיר לה הרבה זמן למחשבה.
כבר למחרת בבוקר הניח על השולחן בקשה ליישוב סכסוך מצורפת למכתב חתום על ידי עורך דין מטעמו.
מכתב קצר וענייני שמפרט במדויק את דרישותיו. תחת אולטימטום למענה תוך 7 ימים.
היא לא הצליחה אפילו לבכות.
המועקה רק גדלה והכל הפך לשחור וחסר עתיד עוד יותר ממקודם.
היא סיפרה לאחותה.
גם זו היתה עבורה משימה מורכבת כשלעצמה.
אחותה שכבר ראתה ממזמן את כל הסימנים לכך, ניסתה להסביר לה שוב ושוב שהיא בדיכאון כבר מאז הלידה השניה, שהיא חייבת טיפול מקצועי מיד. ובעיקר והכי חשוב לפני הכל, היא חייבת להסביר את זה לבעלה.
הוא לא רואה את זה. כמו כל הגברים. אם תשתפי, הוא יבין למה את ככה ותראי שהכל ישתנה' הסבירה לה באהבה ונחישות
בשביל לעבור את זה את צריכה לקבל תמיכה וליווי ממנו, ומיד לקחת פסק זמן מכל ענין הגירושין!
כי הרי אפשר לצאת מזה, אולי זה לא יהיה מהיר ומיידי, אבל בסוף זה יסתדר ויהפך ליותר קל ונסבל.
אז למה למהר לפרק ולהרוס משפחה לפני שמנסים לטפל בבעיה?!'
נאמה בפניה משוכנעת בצידקתה ובדרכה.
תוך שהיא מחבקת אותה חזק חזק.
היא נזקקה לכוחות על כדי לשבת מולו ולשתף אותו בכל התחושות שהיו רק שלה עד אותה שיחה. ובפעם הראשונה גם הצליחה לבכות.
היא דיברה הרבה.
הרגישה פתאום איך כל המילים שכלאה בתוכה פורצות ללא מחסומים מפיה.
כשסיימה, היא הרגישה מרוקנת ומותשת, אבל ידעה בבירור, מזה זמן רב, למה היא זקוקה כעת:
חיבוק. חיבוק חזק מבעלה והבטחה שיהיה בסדר. עכשיו שסיפרה ושיתפה, היא צריכה לשמוע ממנו שהוא יהיה כאן עבורה, שהם יסתדרו, ויחד יוכלו להתגבר על הכל.
ברור שהיא לא דמיינה את מה שעמד לקרות, גם לא בחלומותיה החשוכים ביותר, והיו לה לא מעט כאלו לאחרונה.
מיד בתם דבריה, חצי שניה אחרי שהשתתקה, הוא קפץ מהכיסא שהוטח לריצפה מעוצמת הקימה.
הסתכל עליה במבט מלא שנאה וסינן בחצי לעג חצי איום: 'משוגעת! תמיד ידעתי! את משוגעת! עכשיו גם את הילדים את תאבדי אם לא תחתמי לי מיד על הגט ותשחררי אותי עכשיו!'
וטרק את הדלת אחריו.
שיחת הטלפון אלי מאחותה בשעת לילה מאורחת 'זה דחוף, מתנצלת על השעה, חייבות להיפגש מוקדם מחר על הבוקר, לפני שיקחו לאחותי את הילדים'.
כשישבנו יחד ושמעתי את הכל שמחתי שהן מיהרו להתקשר, ולו בשל העובדה כי יכולתי מיד להרגיע.
משוגעת???
כמחצית מאוכלוסיית העולם סובלת מבעיות נפשיות כאלו או אחרות:
דכאונות, חרדות, לחצים, פחדים, במידה כזו או אחרת.
השנתיים האחרונות שעברו על העולם עם נגיף שטרף את כל מה שהכרנו לפניו, לא תרמו למדד הלחץ והחרדה.
הבידוד החברתי, הקשיים הכלכליים וחוסר הוודאות לגבי העתיד רק הגבירו דיכאונות.
חשוב להתחיל טיפול רציני, חשוב לדבר על הבעיות והפחדים
אסור להסתיר אותם ולהתבייש בהם ובטח לא לנסות להתמודד עם זה לבד!
כי זה נעלם סתם ככה, להיפך זה רק גדל ומקצין!
אם אין פרטנר לתהליך עוברים אותו בתמיכת מי שכן מוכן לתמוך ולהישאר משפחה חברים.
ובנושא גירושין ומשמורת על הילדים- לא לוקחים ילד מהורה בגלל בעיות נפשיות כאלו!!!!
אפילו במקרי קיצון של בעיות נפש מוכרות במשך שנים, היעדר תפקוד, אישפוזים ממושכים במחלקות, גם במקרים כאלו, בוחנים ברצינות כל מקרה לגופו.
היא מתחילה לטפל בעצמה, יש לה תמיכה משפחתית מדהימה.
אנחנו תכננו אסטרטגיה כזו, שגם אם בטעות יחשוב באמת לטעון כנגד כשרותה או מסוגלותה האימהית – הוא ישלם על כך!
