אישה חרסינה

הצורך בקשר זוגי מקורו בצורך להשתייך. זהו חלק מצורך אנושי בסיסי. אך חשוב לשמר את הצורך הזה ממקום של יצירת שייכות נכונה, משמעותית, כזו שכרוכה בפעילות והתנהלות משותפת ומשמעותית בין שני הצדדים, בתקשורת מאוזנת ומכבדת ובעיקר בצמיחה משותפת.
ללא הדדיות כזו, השייכות הופכת חד צדדית, היא הופכת למפלצת של קנאה, שליטה, כוחניות, לעיתים עד כדי אלימות.

כשאיה הגיעה אליי לראשונה, ראיתי לנגד עיניי בחורה יפהפייה, עדינה כמו בובת חרסינה נדירה, בעלת שיער ארוך וגולש ועיניים גדולות וחכמות. אחותה שליוותה אותה שימשה לה לפה עוד בשיחת הטלפון המקדימה אליי. איה התעטפה בסוודר גדול ממידותיה כאילו ביקשה להיעלם בתוכו, ובקולה העדין, אט אט, פרסה בפניי את סיפור נישואיה הקשים.

״אנחנו נשואים פחות משש שנים, יש לנו שני ילדים קטנים, ממש תינוקות. אהבות חיי." בדברה על ילדיה ניצת לראשונה אור בעיניה, וניתן היה לזהות בדל חיוך על שפתיה הרכות.
"אני חולה במחלת פרקים שרק מחמירה עם הזמן. ואבי, הוא ממש מפחיד אותי, כל הזמן אני רועדת מפניו, פוחדת פחד מוות בתוך הבית שלי. את יכולה לדמיין איך זה שבתוך הבית שלך, במיטה שלך, אין לך לרגע תחושה של שקט? של ביטחון?

הוא מכה, צועק, מאיים, ככה הוא ראה בבית, אצלם זו התנהגות נורמלית. המשפחה שלו תומכת בזה ומעודדת התנהגות כזו כלפי נשים. ככה גבר אמיתי צריך להחזיק את אשתו! הם תמיד מעודדים אותו בגאווה. ואני… אני כבר לא יכולה יותר.״

שאלתי אותה אם בכל השנים שהיא נשואה היו גילויי אלימות משמעותיים, תגובתה חשפה סיפורים קשים.
איזה גבר יכול להרים יד על אישה?! ועוד כל כך שברירית וחלשה?! אלה בדיוק אותם גברים שראו את זה בבית, גדלו לתוך זה ומבחינתם זו המציאות או ליתר דיוק, כך מנהלים זוגיות וחיי נישואין.
"האם ברור לך שהגיע הזמן שתשמרי על עצמך למענך ולמען ילדייך הקטנטנים?" המשכתי, "האם ברור לך שהגיע הזמן להתרחק מהחיים האלה וללמד את הילדים שלך, שכך לא חיים כך לא מנהלים זוגיות, בית, משפחה? איזה מודל גברי וזוגי הבן שלך ילמד מזה? שכל מה שראה בחייו זה את אבא מכה וצועק על אימא? איזה מודל נשי וזוגי חשפת בפני בתך הקטנה – איך צריך להתנהג לאישה? איך אישה צריכה לחיות בתוך זוגיות ובעיקר איזו דמות אימהית את בעיניהם? מודל להערצה או שק חבטות?"
הבכי פרץ בכל עוצמתו, כל הכאב, הצער והאכזבה היו שם.

זה לקח כמה דקות ארוכות עד ששמעתי אותה מבקשת: "בבקשה עזרי לי לצאת משם בחיים, עם ילדיי וכמה שיותר מהר, אבל איתם, כי אין יום שעובר בלי שהוא דואג להסביר לי באופן ברור מאוד, שתלונה אחת שלי נגדו ולא אראה עוד לעולם את הנשמות הקטנות והיקרות שלי."

אחותה הדגישה, שאיה לא עובדת מחמת מחלתה, אבל היא טרם הוכרה כנכה בביטוח לאומי בעטיו של תהליך ביורוקרטי ארוך, ולכן היא תלויה בבעלה בכל תחום, גם כלכלית. הכול בשליטתו: החשבונות, הכסף שמוקצה לה לניהול משק הבית ולילדים. מדי פעם הוא זורק לה גם כמה שקלים אחרי תחנונים כדי שיהיה לה משהו לעצמה, לצרכים שלה כבן אדם, כאישה.
״אל תדאגי,״ אמרתי, ״נטפל דחוף גם בזה,״ הבטחתי בעודי עוטפת בחום את כפות ידיה הקטנות שלא הפסיקו לרעוד.

למוחרת הגשנו לבית המשפט בקשה ליישוב סכסוך. ידענו מה הולך לקרות כשאיה תמסור לו את הבקשה. ציידנו אותה במצלמה מוסתרת היטב, צמוד לחולצתה עם מיקרופון מקליט קטן. בני משפחתה ניצבו בהיכון ליד ביתה ואני מוכנה ליד הטלפון לתת הנחיות.

הצלצול מאחותה לא איחר להגיע, בדיוק מה שצפינו קרה: ״הוא הורג אותה ממכות,״ צרחה אחותה בטלפון, ״דחוף, לפעול עכשיו דחוף!״
הנחיתי להתקשר לאלתר למשטרה ובד בבד שהמשפחה תיכנס מייד לדירה.
תוך דקות ספורות המשטרה כבר הייתה בדירה יחד עם משפחתה של איה. גם כל משפחתו של אבי הגיעה כדי ללבות את הסכסוך ולנסות להספיק לאיים עליה.
כמובן שהוגשה תלונה על תקיפה ואיומים ובקשה לצו הרחקה.
למזלה של איה, המשטרה דאגה להרחיק את אבי מהבית, ממנה ומהילדים ל-15 ימים. ההרחקה הזו קנתה לנו זמן להגיש צו הגנה לבית המשפט יחד עם בקשה דחופה למזונות זמניים, ולהתארגן בביטחון יחסי לתביעות שאבי יקבל בקרוב יחד עם הבקשה שלנו לקיצור תקופת עיכוב הליכים. (זו תקופה של חודשיים שחייבים להמתין בין הגשת בקשה ליישוב סכסוך ועד לסגירת התיק ביחידת הסיוע וקבלת אור ירוק להגשת תביעות – 'גישור חובה').

איה חזרה לנשום, להתמודד עם הפחד, להבין שאפשר אחרת ולהאמין שיהיה אחרת בקרוב מאוד. תוך שבועיים נחתם הסכם גירושין. איה יצאה מבית שמעולם לא היה עבורה מקום בטוח, נפרדה מבעל, שמעולם לא היה בן זוג אמיתי וממשפחתו האכזרית שלא השכילה להתקדם עם השנים. משפחה שנתקעה שנות דור מאחור ובמקום לאחד זוג, לתמוך ולסייע, גרמה לקרע כואב וטראומטי. איה יצאה לחיים חדשים בטוחים ושלווים יותר, כשאהבות חייה, ילדיה הקטנים והיפים, איתה לתמיד.

שליטה היא תמיד תמרור אזהרה בקשר זוגי. שליטה היא סוג של מחלה. בקשר מאוזן – השלם האמיתי הוא כשכל חלק יכול לצמוח, להתפתח, לחיות בפני עצמו והביחד רק מעצים ומחזק אותו. ביחד שמגיע מאהבה, מביטחון ומסינרגיה, לא מכפייה, מפחד, ממניפולציות ומאיומים. כשזה קורה אצל זוגות אחרים זה לרוב ברור מאוד וזועק לנו. אבל כשזה מתרחש אצלנו, לא תמיד אנחנו רוצים לראות את זה.

שליטה יכולה להתחיל בקטן: שיחות, תחקור ובילוש יום יומיים, התנהגויות אובססיביות שלעיתים פשוט נוח להאמין שהן סימן לאהבה, סימן לדאגה ולא חלילה כוונות להטיל מרות ושררה.

שליטה יכולה להתבטא בלהכתיב עם מי מותר ועם מי אסור להיפגש. שליטה יכולה להתבטא גם בתחום הכספי: "עזבי, אני אתן לך כסף, את לא צריכה לשבור את הראש בכספומט או לבדוק את חשבון הבנק, עליי!"

כך גם אלימות. לאלימות גוונים רבים. כשזה מגיע למכות כולם יודעים שזה לא בסדר. אבל מה קורה עוד קודם? כשזה מתחיל באותה שליטה מילולית או כלכלית?

אנו נוטים לטעות ולחשוב ששליטה מופעלת לרוב על ידי הגבר כלפי האישה, אבל כאמור זה יכול לקרות גם ההפך או אפילו לקרות בחסות המשפחה המורחבת. – מתוך הספר "חוקי האהבה"

סימנים לשליטה במערכת היחסים:

√ התנהגות אובססיבית שחוזרת על עצמה
√ איומים השפלות בכל דרך ובכל אמצעי
√ שתיקות ארוכות
√ מריבות קשות הכוללות ביקורות אישיות משפילות ומנמיכות
√ האשמה גורפת כלפיכם וחוסר לקיחת אחריות אישית
√ דיווח חובה על הכל לאן הלכתם מתי חזרתם עם מי כמה כסף הוצאתם
√ שימוש באנשים הכי יקרים לכם נגדכם
√ דואגים שתפתחו בהם תלות כלכלית תפקודית וריגשית מתוך חולשה וחוסר ביטחון בעצמכם
√ אומרים לכם שאתם משוגעים/לא ראויים/לא מתפקדים/לא שווים

"המציאות השבורה לקחה אותה רחוק
הרבה ימים של בכי ועד ימים של צחוק
תמונות ילדות של קיץ תלויות לה על הקיר
מדהים כמה חיוך יכול להסתיר

והיא הבטיחה לעצמה גם אלוהים לא יעזור
כלום כבר לא ישבור אותי כלום כבר לא ישבור
ואישה אחת אמרה לה אבל היא לא הבינה
את לא אישה פלדה את אישה חרסינה

והיה לה מן מבט עם כוח לא מוסבר
היא פיזרה הרבה שקרים אבל לא את השיער
עם צרידות כזאת כהה גם בצחוק הכי בהיר
מדהים איך שכוח יכול להיות שביר

ושנים היא לא חשפה בפניו את הקלפים
רק בחושך הסודות שלה הפכו להיות שקופים
והוא ראה אותה עמוק גם בלי לדבר
מדהים כמה שתיקה יכולה לספר" – מירי מסיקה