הבלוג של גלית צור

ניחוח הבושם הצרפתי הקדים את כניסתה לחדר, ריח מתוחכם נעים דומיננטי. שניות אחריו חצתה את מפתן הדלת אישה דקיקת גוף בשמלת משי כחולה בתוך גוף

הם הכירו כבר בתיכון היא היתה בקושי בת 16, הוא עמד לסיים י"ב ולהתגייס. מאז היא איתו 16 שנים של נישואים, 20 שנה של קשר,

הם הגיעו ביחד, זוג הורים בסביבות גיל ה 60 אנשים טובים, שהכאב והעייפות ניכרים על פניהם. הם ישבו מולי, האב חפן את פניו בכף ידו

הטלפון צלצל ומהעבר השני שמעתי קול גברי מהוסס "שלום גלית, קיבלתי הטלפון שלך מחבר, ניתפסתי בבגידה על ידי הבעל של האישה שאיתה הייתי, הוא גילה,

למה בחופש אני שונאת אותו יותר??????״ אני שומעת אותה צועקת בטלפון.    ולא היא לא מתכוונת לשנאה שלה לחופש הגדול, לעומס והקשיים עם הילדים,היא מתכוונת אליו,

״פרצוף איכה! תשעה באב כל השנה! ככה היא מסתובבת בבית!״ הוא מתאר לי, והבעה של כעס מהול בתסכול וגועל על פניו.   ״על הכל היא

אופס… הוא לא התכוון שזה יקרה לו ממש לא חיפש את זה הרי רק לפני שנתיים הם התחתנו חלמו להקים ביחד משפחה בדיוק סיימו לבנות

אוריה אדם דתי חרדי ולמרות השקפות עולמנו השונות כל כך, אנחנו חברים טובים כבר שנים. אוריה שקט, רגוע מאוד, מתון ומחושב. כך שלשמוע אותו פתאום

על איך זה התחיל ספרתי לפני כחצי שנה. על ההלם הבגידה הכאב ההפתעה. הבגידה הכפולה של הבעל והחברה הכי טובה. ארבעה ילדים קטנים שפתאום נקרעת